מבוא: גיורא אוריין

מאז 1990 כאשר סין החלה להיפתח לעסקים ומסחר בינלאומיים, בעיר הדרומית שנזן – המושפעת מאוד משכנתה הונג קונג, בייג’ינג ושנחאי הצטרפו אליה במהרה. סין היא המקום שבו רבים מהמוצרים הכי מדהימים בעולם מיוצרים כיום וזו דריסת הרגל שלה בכלכלת העולם. נכון שמוצרי אפל עדיין מיוצרים בקליפורניה, אבל אולי שמעתם לאחרונה, על רווחי שוק ענקיים שעשתה חברה בשם Xiaomi, שהפכה ליצרנית טלפונים חכמים השלישית בגודלה בעולם והגדולה בסין, בתוך ארבע שנים בלבד מהקמתה. מה הסוד שלה? Xiaomi משבטת ללא בושה עיצובים של אפל ומוכרת אותם במרווח רווח נמוך, במה שהמעצב הנחשב של אפל, ג’ונתן אייב, כינה “גניבה” בראיון שקיים השנה.

 

 

 

 

 

אלא שבחמש עד 10 השנים הבאות, בהתחשב בהשקעה העצומה שנעשית בה על ידי הממשלה הסינית, חברה כמו Xiaomi, או Foxconn (מפורסמת בייצור מכשירי iPhone), יכולות להפוך לכוח יצירתי משלהן, תוך ניצול המאגר האינסופי שלה בסטודנטים לעיצוב. איך ארה”ב תוכל להתחרות בה אז?
סין נמצאת על סף מהפכת עיצוב. “הדור השלישי” של הרפובליקה העממית של סין, שואף לתהילה, הון וביטוי עצמי. לדור הזה, עובדים בשנות השלושים והארבעים שלהם, יש יותר חופש ליצור ולצרוך, מאשר היה לההורים או הסבים שלהם. הדור הזה מגיע לביטוי עצמי וממשלת סין משקיעה מסיבית בעיצוב וחדשנות, תומכת בעיצוב ופעילות יצירתית, ברמה המקומית והארצית. המטרה היא לעודד צמיחה כלכלית ולהקים את סין כמעצמה יצירתית עולמית. בהשפעת מאו, קונפוציוס, קומוניזם וקפיטליזם, פטריוטיות קוסמופוליטית, הדור השלישי של סין יניע את מהפכת התרבות של העיצוב והחדשנות בסין- ואולי שאר העולם.

 

 

 

המהפכה הסינית בעיצוב

מאת lu kun

 

 

דמיינו את הרגע שבו תרבות עתיקה בת חמשת אלפים שנה, מתחילה בעיצוב מוצרים משלה ומציעה אותם לשוק המערבי. הסינים הבינו כי עלויות ייצור זולות, העתקה זריזה של מוצרים מערביים ורווח מהיר הם לא בני קיימא בטווח ארוך. השאיפה לקראת איכות חיים טובה יותר ויותר כבוד למוצרים סיניים, שעד עכשיו היו מילה נרדפת לאיכות נמוכה בשוק העולמי, כבר ניכרת.

 

 

לאחר יבוא טכנולוגיות וידע לייצור בסיסי מהמערב בשנת 1990, סין הפכה את השוק העולמי כך שיפעל לטובתו. אף אחד לא צפה כי מסחר רווחי לטווח קצר זה, ייגמר באובדן דומיננטיות בשוק של חברות מערביות, הנאבקות מול עלויות עבודה נמוכות בסין. למרות שסין הפכה ליצרנית של השוק העולמי, במשך העשור האחרון סין אולי לא הפכה ליבואנית הגדולה ביותר של ידע אבל בוודאות זו שהייתה הכי מהירה לאמצו. היתרון הנוכחי שלה על השוק המערבי, הוא בתרבות ותיקה של איכות בפיתוח וייצור היודע לייצר שרשרת של ערך מוסף.
אין ספק כי תרבות תוססת של עיצוב מפתחת בסין, אשר מתמקדת בחוויית המשתמש. הארכיטקטורה הסינית העכשווית היא עוד ביטוי של הפתיחות של סין. אדריכלים בינלאומיים נודעים לצד מקומיים, משתתפים ביצירת הזהות של סין.

 

 

מעבר מייצור ליצירה
עבור מעבר מוצלח מכלכלה יצרנית, לתוך כלכלה של ידע ויצירתיות, הכרחי להקים שיטה. סין כבר מקימה אותה, בדרכה – מהר, משקיעה מיליונים לתוך יישום חינוך רב-תחומי, ייבוא מומחים ברמה העליונה מהמערב כמורים לתלמידיהם. אוניברסיטות סיניות רבות מתמקדות בשיפור החדשנות באמצעות עיצוב, אבל עיצוב המבוסס על מחקר, ניהול עיצוב, בינלאומיות ושיתופי פעולה בין-תחומים. מגמה אסטרטגית זו הופכת למרשימה עוד יותר, כשמזכירים את העובדה שכמיליון סטודנטים סינים משתתפים בשיעורים אלה.

 

 

 

מזה זמן מה, משאבים רבים מושקעים ליצירת המעבר האסטרטגי מ-Made in China ל- Created in China. לכן לפני כמה שנים, נולד פרס מצויינות בעיצוב, Red Dot Star Design Award, עמיתו הסיני של הפרס הגרמני Red Dot. חבר מושבעים בינלאומי ברמה עליונה של פרס הכוכב האדום, מעריכים מדי שנה 5000 מוצרים מ-14 מדינות ברחבי העולם ו-20 מחוזות וערים סיניות. מטרת הפרס, להגביר את התודעה על הצורך של מוצרים איכותיים ואת תפקידו של העיצוב בסין.

 

 

רק 10 שנים לעיצוב הסיני
מנטליות הייצור של חברות סיניות עם תהליך פיתוח קצר מאוד ביצירת מוצרים, הידועים כפלאגיאט מהיר, משתנית לאט. מאחר והעיצוב הוא תהליך אמפירי, יש צורך לשנות את תפיסת העיצוב כקישוט ולפנות לשימוש ההוליסטי שלו כאסטרטגיה. תהליך זה מצריך זמן ושנים הן המרכיב היחיד שעוצר את סין מלהפוך תחרותית במהירות על השוק העולמי, עם מוצרים בעלי ערך מוסף גבוה יותר. אבל לנוכח ההשקעות העצומות במכללות לעיצוב וניהול עיצוב, סביר להניח שבעוד עשר שנים, לסין יהיה LG וסמסונג משלה. מודלים אלה נוצרו כתוצאה מאסטרטגית העיצוב הקוריאנית, אשר מאז 1980 מתמקדת בעיצוב IT, תוך חינוך יותר מ-1500 מעצבים מדי שנה.

 

 

מובילי השינוי – המעמד העירוני המשכיל
אחד המרכיבים העיקריים לפיתוח דור חדש של מוצרים סיניים עם סימן איכות (נוצר בסין), הוא מעמד בינוני צעיר, משכיל ועירוני. העצמאות הכלכלית שלהם ורמת השכלה, מלוות את ההתבגרות של השוק הסיני ואת הפיתוח של דור חדש של מוצרים שנוצרו באיכות גבוהה (התמקדות ביצירה במקום בהעתקה).
זוהי אחת הסיבות מדוע חברות בינלאומיות רבות, פתחו מרכזי פיתוח משלהן בערים סיניות – לחקור הרגלים חדשים ואת הצרכים של השוק העצום הזה, כדי להציע מוצרים שיספקו את הצרכים האלה. במקביל, מדינות אירופה מקדמות את העיצוב שלהן באינטנסיביות בסין, בכנסים רבים על עיצוב וניהול עיצוב ופסטיבלים של עיצוב.
פוליטיקה, עסקים וחינוך שלובים בסין, בדיוק כמו במודל המערבי. אם היא תמשיך בקצב זה, סין תהפוך תחרותית מאוד על ידי שימוש אסטרטגי בעיצוב בעזרת ייצור התחרותי.

 

 

 

סין בין מסורת לקדמה

מאת פרופסור רון נבארו

 

 

פרופסור נבארו הוא מעצב תעשייתי ישראלי בכיר ובעל שם עולמי בנושא העיצוב לגיל השלישי. בשנים הארונות הוא מחלק את זמנו בין ישראל לסין, כאורח המדינה, אשר הזמינה אותו בכדי להנחיל את הידע שלו למעצבים הסיניים. “המדינה בסין מסבסדת אוניברסיטאות ומוסדות שרוצים להביא מרצים נחשבים מחו”ל ונותנת להם כסף בכדי שיביאו מרצים כמוני ואחרים, ללמד את הדור הצעיר איך אנחנו מסתכלים על עיצוב” הוא אומר “יש להם משאבים בלתי מבוטלים, המאפשרים להביא כיום באמת אנשים מהשורה הראשונה”.

 

 

העיצוב בסין נע בין שני קצוות מנוגדים, אשר לאחרונה החלו להתמזג ולייצר את מה שיקרא “עיצוב סיני”:
הראשון, הכי בנלי, העיצוב המעתיק את מה שמצליח במערב ועושה בו סינתזה, לוקח כפתור מטלפון זה וצג מטלפון אחר ומייצר מוצר כלאיים זול ומאד מסחרי, עם מטרה ברורה – לייצר מוצרים בשיטה מהירה וזולה שתאפשר להם להגיע הכי מהר לשוק. כמעט תמיד עיצוב שכזה נעשה על ידי מעצבים זוטרים.

 

 

בקצה הכי רחוק מזה, ישנם עיצובים שמבוססים על התרבות הסינית. אנחנו רואים את זה כמובן פחות במוצרי צריכה מובהקים, אבל יכולים לראות את זה למשל בעיצוב של כלי חרסינה. אלה מודרניים וחדשניים לגמרי, אבל אם אתה מסתכל על ההיסטוריה של הקרמיקה הסינית, תוכל לראות שם דברים שלמרות שהם נוצרו לפני 2,000 שנה, תוכל להישבע שזה יוצר אתמול. עיצוב במערכת פרופורציות מאד נועזת, יחסית למה שראינו במזרח התיכון, כמו הקדרות היוונית וכולי. כאשר המעצבים מסתכלים לתוך התרבות שלהם, אתה יכול לראות עיצובים מרהיבים ויכולות מדהימות. אפשר לראות את זה במיוחד בעיצוב הגרפי, טקסטיל, או למעשה בכל הדברים שלא עשויים מפלסטיק. אתה יכול לראות בעיצוב הגרפי הסיני את היכולות של הקליגרפיה הסינית, את ההיסטוריה של האסתטיקה של העיטור הסיני, כל זה ניכר בגרפיקה החדשנית בצורה מאד יפה. שוב, כל זה נמצא 180 מעלות מהתעשייה המעתיקה, שעושה דברים בשביל המערב, מתוך מחשבה שהם במערב אוהבים את זה. גרפיקה סינית מיועדת בראש ובראשונה למי שיכול לקרוא אותה. פוסטר סיני יפנה לקהל סיני, אבל אופנה סינית, שכולה מושפעת מהתרבות הסינית, לא מיועדת רק לסינים. כמו מעצבים יפניים דוגמת איסי מיאקי, ששואב מתוך התרבות היפנית, אתה יכול לראות איך תעשיית האופנה בסין, מנסה לא להיות קבלן משנה לטעם המערבי, אלא להביא משלה לעיצוב האופנה המקומית.

 

 

 

בזמן האחרון מתחילה להיווצר חפיפה קלה בין שני הזרמים המנוגדים הללו בעיצוב הסיני, במקרים לא מאד רבים, איפה שמעצבים סינים לוקחים את התעוזה להכניס את המורשת שלהם לתוך מוצר שהוא לכאורה מערבי לגמרי. הם נותנים נגיעות עדינות והססניות, אבל זה מתחיל לקרות. להערכתי, בשנים הקרובות יווצר מה שאנחנו נקרא לו העיצוב הסיני והוא גם יהיה מאד איכותי. אפשר לראות התחלה של מיזוג ושילוב בין התרבות המסורתית הסינית בחפצים ובגרפיקה, לבין העיצוב המודרני.

 

 

 

כאן צריך להיות ער לקושי תרבותי, שיכול להקשות על ההתקדמות וההשתכללות בתהליך העיצוב הסיני: בסין מעצב צעיר ויצירתי לא יעז להציג את העיצוב שלו, בצורה כזו שהיא עלולה לפגוע בממונה עליו, כאילו הוא טוב ממנו. העיצובים הסיניים הם בעצם החלטות של המעצבים היותר מבוגרים ומנוסים, באופן טבעי אצל הצעירים אין תעוזה תרבותית שנותנת להם את ההרשאה לבוא וכביכול לפגוע בממונה עליהם.

 

 

פן חשוב נוסף במהפכה הזו שמתרחשת כעת בסין, הוא העידוד הפסיבי מאד של הממשלה לכל נושא העיצוב ובמיוחד התעשייתי. ברור להם לחלוטין שעתיד התעשייה שלהם הוא לא לאורך זמן בהעתקה וייצור מוצרים זולים, אלא ביכולת שלהם ביום בהיר אחד לייצר מוצרים בזכות עצמם וזה אכן כבר קורה. אנחנו רואים שיש להם את חברת וואהווי, חברת הסלולאר מהגדולות בעולם כיום, כמדומני השלישית בגדלה ועוד חברות סיניות בינלאומיות שמוכרות את מוצריהן תחת המותג שלהן, הן כבר לא קבלניות משנה למערב והמוצרים שהן מפתחות ומייצרות איכותיים מאד. אמנם הם עדיין נופלים באיכותם בהשוואה, למשל, לאיכות המוצרים הגרמניים. אני משמש כשופט בתחרות העיצוב הבינלאומית RED DOT וכשאני משווה ברזים של חברת גרואה הגרמנית מול ברזים שנראים כמעט אותו דבר בייצור סיני, הרי שאפשר אפילו בעין לא מקצועית לראות שציפוי ניקל שבא מגרמניה הוא באיכות ובניקיון שהסינים עוד לא הגיעו אליו – אבל זה רק זמנית, כי זה ברור לחלוטין שהם יגיעו לשם. הם שולחים את כל הסטודנטים שלהם להנדסה ולייצור ללמוד מהמערב והם לומדים הכל ומהר. חלק מהתרבות הסינית זה דווקא שאין מה למהר – “אנחנו כבר נמצאים שם 5,000 שנה, אז יקח עוד כמה שנים”, אבל, הממשל המרכזי בסין מעמיד לרשות המהפכה הזו תקציבים כמעט דמיוניים, מקימה פארקים לעיצוב המאוכלסים במשרדים שהם קומונות של מעצבים, כמו שאצלנו ישנו פארק היי טק לחברות בתחום, אצלם זה פארק היי טק לעיצוב. הם מסבסדים אוניברסיטאות ומוסדות שרוצים להביא מרצים נחשבים מחו”ל, המדינה נותנת כסף למוסדות בכדי שיביאו מרצים כמוני ואחרים, ללמד את הדור הצעיר איך אנחנו מסתכלים על עיצוב. מאחר ויש להם משאבים בלתי מבוטלים, הם יכולים להביא באמת אנשים מהשורה הראשונה. אני נותן שם הרצאות על עיצוב לגיל השלישי, כי הם מבינים שזו בעיה סינית מאד רצינית וזה מפתח לחדירה לשוק העולמי, והיכן שהכסף נמצא בקבוצת הגיל הזו, זו הסיבה שהם מממנים את רכישת הידע הזה ממני לכך.

 

 

צריך לזכור, אם משווים תהליך עבודת עיצוב של מעצב סיני מול ישראלי, הרי שבגלל העלות הזולה של כח אדם בסין, הם יכולים ללא שום קושי, לבוא ולהגיד “צריך לעצב טלפון, אז נעמיד לצורך זה צוות של 50 מעצבים”. איפה בישראל משרד עיצוב יכול להעמיד 50 מעצבים שישבו ויעשו מאות סקיצות?
מצד שני, עם כל היופי של התרבות הסינית, מערכת היחסים בין קהילת המעצבים למיניה – אדריכלים ומעצים תעשייתיים, בכל הנושא של כמה זמן אתה צריך בשביל לעשות את העבודה – מה שאנו קוראים TIME TO MARKET, הרי במונחים שלנו הוא בלתי אפשרי ומעליב. סיפר לי מעצב בכיר סיני, שפנו למשרדו לעצב טלפון סלולרי וביקשו מהם לגמר את העבודה תוך 3 ימים. והיות והם כבר משרד עיצוב די גדול, אז הם סירבו ומן הסתם נמצא משרד אחר שיעשה את זה.

 

היות ואני מסתובב בעולם העיצוב הסיני משנת 2004, אני יכול להעיד שיש שם כשרון אדיר, שרק המגבלות התרבותיות עוצרות אותו כרגע – כמו העובדה שמעצב לעולם לא יגיש עיצוב יותר נועז וחדשני ויגרום לכך שהבוס שלו יהיה מאויים או יעלב. הבוס מצידו לא יעצב, כי הוא מנהל ועיצוב כי זה תפקיד של הזוטרוהרי לכם דרך ללא מוצא תרבותית.