בספטמבר 2022 נעצרה באיראן מהסא אמיני, צעירה כורדית בת 22, על ידי “משטרת המוסר”, לאחר שלטענתם לא עטתה את החיג’אב כנדרש. זמן קצר לאחר מכן היא מתה. מותה – בשל קווצת שיער שלא הוסתרה כראוי – הצית גל מחאה חסר תקדים נגד המשטר. הסיסמה “Zan, Zendegi, Azadi” -“אישה, חיים, חירות”, הדהדה ברחבי העולם והפכה לאחד המוטיבים החזותיים החזקים של השנים האחרונות. במרכז הדימויים שעלו לרשתות החברתיות בלט אקט אחד: נשים גוזרות את שיערן. בפוסטרים שעיצבו מעצבים איראנים ובינלאומיים, מופיעות דמויות נשיות זקופות וגאות, עם שיער פרוע או גזור – כסמל חירות, כוח והתנגדות. מאז התפשטו ההפגנות לעשרות ערים, ונשים באיראן וברחבי העולם גוזרות או מגלחות את שיערן בפומבי כסולידריות וכמחאה. עבור המפגינות, מהסא אמיני היא “אחות”, וגזירת השיער היא טקס אבל קולקטיבי שהפך גם להצהרה פוליטית: מחאה נגד דיכוי, אלימות ושלילת חירויות בסיסיות.

שיער כסמל תרבותי והיסטורי

באיראן, שבה שיער נשי נחשב סמל יופי שיש להסתירו על פי חוקי הרפובליקה האסלאמית, גזירת שיער היא אקט טעון במיוחד: דחייה של נורמות כפויות והבעת זעם. לשורשיו של המנהג עומק תרבותי – כבר ב״שאהנאמה״ מאת Ferdowsi, האפוס הפרסי בן כאלף השנים, נשים תולשות את שיערן כאות אבל ומחאה על עוול. גם ביצירות מיתולוגיות עתיקות כמו ״עלילות גילגמש״ מופיע השיער כסמל לאובדן ולכאב.
לשיער יש מטען סימבולי עתיק ורב־שכבתי. בעת העתיקה שיער ארוך סימל נשיות, יופי ועוצמה אירוטית; אצל גברים – כוח וסמכות. עבדים גולחו כסימן לנחיתות. ביוון העתיקה, שיער פזור סימן רווקות וחופש, בעוד שנישואין דרשו כיסוי והסדרה – ביטוי לשליטה פטריארכלית.
האתנולוג Arnold Van Gennep ראה בגזיזת שיער טקס מעבר – אקט של פרידה מעולם אחד ומעבר לאחר. גם בהיסטוריה המודרנית שימשה גזיזת שיער כעונש והשפלה: אסירות במחנות ריכוז במלחמת העולם השנייה, גולחו בשם “היגיינה”, ובצרפת שלאחר השחרור גולחו אלפי נשים שהואשמו בשיתוף פעולה.
מן המיתולוגיה עולים סיפורים כמו שמשון, שכוחו ניטל עם גזיזת מחלפותיו, רפונזל ששערה היה מקור כוחה וחירותה, או מדוזה ששערה הפך לנחשים כעונש. לאורך הדורות, השיער שימש סמן לזהות, מגדר, מעמד וחירות.

מהאבל הפרטי למחאה קולקטיבית

בכורדיסטן ובלורסטן נוהגות נשים לגזור את שיערן כסימן אבל. בהקשר של מחאת 2022, האקט הזה קיבל ממד כפול: גם ביטוי לאבל קולקטיבי על מותה של מהסא אמיני, וגם מחאה פוליטית נגד כפיית הרעלה והגבלות הגוף מאז 1979.
אם שיער פזור מסמל חופש, מה מסמל גזירתו? בפוסטרים הרבים שהופצו בעולם, קווצת השיער הגזורה הפכה לדגל – לאובייקט חזותי שמכיל כאב, זעם ותביעה לחירות בסיסית. מוסדות תרבות באירופה, בהם מוזיאונים בפריז ובליון, אימצו את הדימוי והציגו כרזות עם קווצת שיער ארוכה כעמדה סולידרית.

עיצוב גרפי כחזית מחאה

בחשבון האינסטגרם של קולקטיב Iranian Women of Graphic Design הוזמנו מעצבות בתחומי טיפוגרפיה, איור ומושן-ארט להעלות עבודות, אשר הפכו את העיצוב הגרפי לזירה פעילה של התנגדות, המשך למסורת עשירה של עיצוב איראני. המחאה באיראן ממחישה כיצד מחווה גופנית פשוטה יכולה להפוך לסמל עולמי. בין אם כסימן אבל, טקס מעבר או הצהרת חירות – השיער, שנחתך מול המצלמות, הפך לאחד הדימויים החזותיים העוצמתיים של זמננו.