בעלי הדירה, תושבי חוץ המגיעים לישראל יחד עם ילדיהם, פנו לאדריכלית דנה אוברזון וביקשו ממנה לבצע שיפוץ יסודי בדירה המשפחתית, ששטחה כ־165 מ"ר. הרצון היה ברור: ליצור בית תל אביבי אלגנטי, חם ועל־זמני, שיוכל להכיל בנוחות את המשפחה בהרכב מלא, ובה בעת לשמור על תחושת מרחב, אור ושקט.
אלא שנקודת הפתיחה הציבה בפני אוברזון אתגר אדריכלי לא מבוטל. מעטפת הדירה מאופיינת בגיאומטריה מורכבת ובזוויות חדות ולא שגרתיות, שחייבו פתרונות מדויקים ותכנון כמעט פרטני של כל אזור. "המבנה הלא שגרתי של הדירה דרש מאיתנו לחשוב אחרת", מספרת אוברזון "כמעט כל פרט בבית תוכנן במיוחד עבורו, כך שכל האלמנטים עובדים יחד כשפה אחת".

במקום לנסות להעלים את הנתונים הקיימים, אוברזון השתמשה בהם כנקודת מוצא לתכנון. אחת הדרכים המרכזיות לעשות זאת הייתה באמצעות מערך נגרות נרחב שתוכנן במיוחד לפרויקט. ארונות, דלתות, פתרונות אחסון, מיטות ואלמנטים נוספים נוצרו בהתאמה למידות ולגיאומטריה של הדירה. הנגרות אינה רק פונקציונלית; היא הופכת לכלי אדריכלי שמסייע ליישר את הזוויות המורכבות, להסתיר מערכות ולייצר קווים רציפים ונקיים.

התוצאה היא בית שהמורכבות שלו כמעט אינה ניכרת לעין. להפך: התחושה הראשונית היא של שקט. אין בו אלמנט אחד שמבקש להשתלט על האחרים, ואין ניסיון לייצר אפקט באמצעות צבעוניות דרמטית או טרנדים חולפים. השפה נשענת על פלטה מונוכרומטית של גוני חול, אבן ועץ, לצד שכבות של טקסטיל טבעי ומרקמים שמכניסים עומק וחמימות.

בחלל הציבורי נבחרה רצפת פורצלן גדולה בגוון חולי, היוצרת רקע אחיד שעליו נבנית יתר הקומפוזיציה. המטבח, פינת האוכל והסלון מתקיימים כמרחב אחד, אך לכל אחד מהם זהות ברורה. במרכז ניצב אי גדול המחופה באבן טבעית, שהפך באופן טבעי ללב הפעיל של הבית – מקום שבו מבשלים, אוכלים, נפגשים ומארחים.

גם המטבח עצמו תוכנן כחלק מהאדריכלות ולא כיחידה נפרדת. החזיתות המינימליסטיות, המדפים הפתוחים, האבן הטבעית והפרופורציות המדויקות ממשיכים את אותה שפה רגועה שמלווה את הבית כולו. אחד המהלכים התכנוניים הבולטים נמצא בפינת האוכל. אוברזון ביקשה ליצור אזור שיוכל להשתנות בהתאם לאופן שבו המשפחה משתמשת בבית, ולכן תכננה מחיצות זכוכית מחורצות המאפשרות לפתוח את פינת האוכל לחלוטין אל החלל הציבורי או להפוך אותה לחדר אינטימי וסגור.

גם בסוויטה ניכרת עבודתה של אלה שלומוב מ־ELLA DECOR, בבחירת הווילונות, המצעים, כריות הנוי והטקסטיל המשלים

כאשר המחיצות פתוחות הן כמעט נעלמות, והסלון, המטבח ופינת האוכל נקראים כמרחב אחד רחב ומואר. כשהן נסגרות, נוצר חדר שמתאים לארוחה משפחתית, לאירוח ואף לפגישת עבודה. הזכוכית המחורצת מאפשרת לאור להמשיך לעבור דרכה, כך שגם במצב הסגור לא אובדת תחושת המרחב.
מול הקווים המדויקים והגיאומטריה של הדירה ביקשה אוברזון להכניס שכבה רכה יותר, וכאן מקבל הטקסטיל תפקיד משמעותי. על עבודות הטקסטיל והווילונות הופקדה ELLA DECOR, בהובלת אלה שלומוב, שהתאימה את הבחירות הטקסטיליות לפלטת החומרים המאופקת של הפרויקט.

בחלל הציבורי הותקנו וילונות גבוהים המשתרעים מהרצפה ועד התקרה ועוטפים חלקים נרחבים מהמעטפת. הם מסננים את האור התל אביבי, מרככים את הקווים האדריכליים ומאפשרים לשלוט במידת החשיפה והאינטימיות מבלי לנתק את הבית מהנוף שבחוץ. במקרה הזה, הווילונות אינם רק אלמנט שמתווסף לחלל לאחר שהתכנון הסתיים. הבחירה בבדים, במרקמים ובמידת השקיפות שלהם הופכת אותם לחלק מהאופן שבו הבית משתנה במהלך היום. בשעות שבהן השמש חזקה הם מרככים את האור ומפזרים אותו בחלל, ובשעות אחרות הם כמעט נטמעים ברקע ומאפשרים לעיר להיכנס פנימה.
בסלון נוצר מפגש מדויק בין הקווים הנקיים לבין שכבות רכות יותר. ריהוט בפרופורציות מאוזנות, שולחנות בעלי קווים אורגניים, כורסאות בטקסטורות עשירות, שטיחים ופריטי אמנות נבחרו כך שאף אחד מהם לא יהפוך למוקד כוח בפני עצמו. דווקא השילוב ביניהם הוא שמייצר את תחושת האלגנטיות המאופקת שמאפיינת את הבית. גם באזור הפרטי נשמר אותו קו, אך החומרים משתנים מעט כדי לייצר תחושה אינטימית יותר. בסוויטת ההורים הוחלפה רצפת הפורצלן בפרקט עץ כהה שמכניס חמימות ומסמן מעבר עדין מהאזור הציבורי אל האזור הפרטי. הנגרות המותאמת ממשיכה גם כאן ומאפשרת לשמור על מראה נקי ומסודר, ולצד החלונות הגדולים מוקמה פינת עבודה הנהנית מהאור הטבעי.

הבדים הטבעיים והצבעוניות השקטה מוסיפים שכבות של רכות לחלל ומאזנים את הקווים האדריכליים המדויקים. התוצאה מזכירה במידה מסוימת את הנינוחות של סוויטת מלון מוקפדת, אך אינה מאבדת לרגע את התחושה האישית והביתית.
וזה אולי ההבדל המשמעותי ביותר בפרויקט. למרות שמדובר בבית של משפחה המתגוררת בחו"ל ומגיעה אליו לפרקי זמן מוגדרים, אוברזון נמנעה במכוון מליצור "דירת נופש". אין כאן ניסיון לייצר חלל ראוותני שמרשים בביקור הראשון, אלא בית שנועד לעבוד עבור המשפחה שוב ושוב, ולהרגיש מוכר גם לאחר תקופות ארוכות שבהן לא שהתה בו.
בסופו של דבר, אוברזון הצליחה להפוך דירה בעלת מעטפת אדריכלית מורכבת לבית שנראה כמעט נטול מאמץ. מאחורי השקט הזה מסתתר תכנון קפדני מאוד, אבל התחושה שמתקבלת היא בדיוק הפוכה: טבעית, רגועה ומשפחתית. עבור בעליו, שמבלים את מרבית זמנם מעבר לים, זהו אולי ההישג החשוב ביותר של הפרויקט – ליצור בתל אביב מקום שלא צריך להתרגל אליו מחדש בכל ביקור. פשוט פותחים את הדלת וחוזרים הביתה.

עיצוב פנים: אדריכלית דנה אוברזון
טקסטיל ווילונות: ELLA DECOR, אלה שלומוב