שמו של הבית, Hwa Hun, פירושו בקוריאנית "בית פורח" – רעיון שהפך לעיקרון התכנוני המרכזי. כמעט כל המעטפת, למעט החזית הפונה לרחוב, מכוסה בצמחייה ובעצי פרי. הגינות אינן תוספת לבית אלא חלק בלתי נפרד מהאדריכלות: גינת כניסה, חצר פנימית, גינת מדרגות, גינת מים, גג ירוק וגינות אנכיות מתחברות זו לזו ויוצרות רצף ירוק.
כך נוצר מה שהאדריכלים מכנים "Nature-scape architecture" – מעין גבעה אדריכלית הממשיכה את הנוף ההררי שמסביב. החללים הפנימיים כמעט "נקברים" בתוך הצמחייה, והגבול בין הבית לגינה הולך ומיטשטש.
הזמן הוא חלק נוסף מהתכנון. הצמחייה צפויה להשתנות, לצמוח ולהתפתח יחד עם המשפחה המתגוררת בבית. במובן הזה, Hwa Hun אינו אובייקט אדריכלי מוגמר, אלא בית שנמצא בתהליך מתמשך של פריחה.

Photography courtesy of Iroje KHM Architects