הבית, פנטהאוז רחב ידיים בלב העיר, התקבל כשלד בטון. דקטר ליוותה את הפרויקט מהשלב האדריכלי ועד אחרון הפרטים בריהוט, תוך שהיא בונה מרחב מחייה שמבוסס לא רק על פונקציונליות, אלא גם על אינטימיות, זיכרון ותחושת חיבור אמיתית בין אנשים למקום.

הפרט שהפך לציר המרכזי בפרויקט כולו הוא אוסף צלחות איטלקיות מסוג פורנסטי, אותן בני הזוג אוספים מדי שנה ביום נישואיהם — כל צלחת מלווה בברכה אישית וחתומה בתאריך "הצלחות הפכו עבורי לא רק לפריט עיצובי, אלא לביטוי החי ביותר של הרומנטיקה שלהם", מספרת דקטר. הצלחות שובצו ברחבי הבית כמו תזכורות קטנות לאהבה: על קיר מרכזי בסלון, במסדרון שמוביל לחדרים, במטבח, בספרייה ואפילו בחדר השינה. "יצרנו קירות ייעודיים גם לעתיד — כי ברור שהאוסף עוד ימשיך לגדול".

עבור דקטר, הבית היה הזדמנות ליצור שפה עיצובית שהיא גם חופשית וגם מהודקת. “הם ביקשו מקום נטול הגדרות — בלי סגנון אחד, בלי כללים נוקשים. מקום שיאפשר לחיים לקרות בו, לאהבה לנשום.” הפנטהאוז, בגודל 180 מ"ר ועוד 100 מ"ר מרפסות, חולק כך שהאזור הציבורי פתוח, מואר וזורם והאזור הפרטי שקט, עוטף ונינוח.
כל פריט בבית נבחר בקפידה, אך גם מתוך קלילות: ספה מודולרית שניתנת לסיבוב, ריהוט שזז ממקום למקום, שולחנות שמגיבים לצרכים משתנים – והכול מבלי לפגוע באלגנטיות. "יש כאן רוך עיצובי. מין 'יוקרה דינמית' שאני מאוד מאמינה בה", מסבירה דקטר.

גם בבחירת החומרים יש שילובים לא צפויים: עיטורי קיר קלאסיים לצד רהיטים עכשוויים, שיש טבעי שמולו פורניר מחוספס, ריפודי עור בצד כיסאות שקופים. הגוונים — שחור, חום, זהוב, לבן, משמשים כתפאורה עשירה אך מאוזנת לרקע החיים עצמם. "הם רצו מקום מלא באופי, אבל בלי רעש ויזואלי. היה לי חשוב שהחומרים יעבדו יחד בהרמוניה, שכל חלל יהיה מדויק אך לא דרמטי מדי", אומרת המעצבת.

המרפסות הגדולות הושקו לתוך העיצוב הפנימי דרך פתחים רחבים וריצוף אחיד, שמטשטש את הגבול בין פנים לחוץ. "רציתי שהנוף העירוני יהיה חלק מהעיצוב. הוא משנה אווירה לאורך היום והופך בעצמו לאלמנט דינמי בחלל".

חלק חשוב בפרויקט היה החשיבה הפונקציונלית. מאחורי העיצוב המדויק יש שכבות של פתרונות חכמים: ארונות קיר אינטגרטיביים, יחידות נגרות בהתאמה אישית שמסתירות מערכות, תצוגות לאוספים לצד אחסון נסתר. "הבית הזה חי באמת. הם מארחים, מבשלים, זזים. הייתי חייבת לתת מענה שמכבד את זה מבלי לפגוע בניקיון הוויזואלי".

בחדר ההורים נבנתה סוויטה אישית בסגנון של מלון בוטיק: מיטה מוקפת נגרות קלה ונעימה, ספרייה לפריטי עיצוב ואופנה, ויטרינה הפונה אל הנוף, וחדר רחצה שמשלב חמימות עם רומנטיקה שקטה בגווני מוקה ואבן טבעית. גם כאן שובץ חלק מהאוסף הזוגי — תזכורת שהאינטימיות חיה בכל פרט.

"עבורי, זה היה תהליך שמכיל בתוכו הרבה מעבר לעיצוב", מסכמת אורלי דקטר. "זה היה תרגום של רגש למרחב, יצירה שמושתתת על אנשים אמיתיים ועל איך שהם אוהבים אחד את השנייה. כשעיצוב נובע מתוך סיפור חיים, לא צריך קונספט – פשוט צריך להקשיב. והם, הם נתנו לי סיפור נדיר".

עיצוב פנים: אורלי דקטר
צילום: עודד סמדר