שתוכל להתקיים ולשגשג גם בדורות הבאים". זאת החלטה אמיצה שאינה מובנת מאליה למי שגדל לתוך החברה, ומגיל צעיר היה ברור שימשיך את דרכו של אביו. הצטרפותו של צביקה לחברה בתור עובד מן המניין הייתה . "גיורא קרא לי 1997 מייד לאחר שחרורו מהצבא, במרץ למשרד ושאל אם אני מתכנן לישון כל החיים, או לעשות משהו משמעותי," הוא נזכר. "הוא הציב לי שתי אפשרויות: לעבוד במפעל באשדוד או להצטרף כעוזר לאיש שאחראי להבאת דוגמאות של מוצרים שלנו למשרדי האדריכלים. בחרתי באפשרות השנייה. בתוך שלושה ימים כבר הייתי בעבודה , ומאז אני כאן." צביקה לא נהנה מקיצורי דרך ברכישת מיומנויותיו בחברה. הוא התחיל בתפקידים זוטרים, עבר כמעט בכל המחלקות ונגע בכל היבט של החברה. "לאט־לאט התקדמתי במעלה ההיררכיה, למדתי כל פרט ופרט, ועד היום, אחרי שלושים שנה, אני עדיין כאן," הוא אמר בגאווה. מתחם ברנר, קיבוץ גלויות תל־אביב, : למעלה עמית גירון:צילוםבר אוריין אדריכלים מגדל פרישמן תל־אביב, :למטה עמית גירון:צילוםיסקי מור סיוון אדריכלים 147
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=