הפרויקט כולל כ-600 יחידות דיור בשישה מגדלים בני 18 קומות, המחוברים באמצעות מסד עירוני בן ארבע קומות היוצר רחובות פנימיים, כיכרות, מעברים פתוחים ופיתוח נופי אינטנסיבי. התכנון ביקש לשלב בין יתרונות המגדלים – אור, נוף ופרטיות – לבין תחושת רחוב פעילה ואנושית, באמצעות חזית מסחרית, לובאים פעילים ומרחבים ציבוריים ירוקים.
השפה האדריכלית של הפרויקט בולטת בקונטרסט שבין המסד האדמדם והמגדלים הלבנים, לצד שימוש במסגרות גדולות הפונות מערבה אל הנוף והים. המרפסות הודגשו כאלמנט מרכזי בחזיתות ומחזקות את תחושת המגורים והקנה המידה האנושי.
אחד המאפיינים הבולטים בפרויקט הוא השימוש בחזיתות מאווררות מחופות באריחי פורצלן, בטכנולוגיית התקנה יבשה מתקדמת – מהלך חריג יחסית בשוק המגורים הישראלי בעת הקמתו. לצד זאת שולבו פתרונות בני קיימא, בהם בידוד תרמי מתקדם, זכוכיות Low-E, מערכות הצללה חכמות ומערכות מיזוג VRF חסכוניות באנרגיה.
הפיתוח הנופי הרחב, שתוכנן כפארק אורבני פתוח, כולל שבילים, רחבות ישיבה, גינות, עצי פרי ואזורים ציבוריים המקשרים בין מבני המתחם לבין הפארק העירוני הסמוך – ומעניקים לפרויקט תחושת מגורים ירוקה בלב הסביבה העירונית.

מיקומו המשמעותי של הפרויקט בכניסה המערבית לעיר הרצליה, יחד עם גובהו וגודלו, יצרו הזדמנות ליצור אייקון אדריכלי.

ראיון עם קיקה ברא"ז, אדריכלית הפרויקט

קיקה ברא"ז-שורץ, בעלת תואר שני בארכיטקטורה, אוניברסיטת קולומביה (1988) ובוגרת הטכניון, בהצטיינות (1985). עם סיום הלימודים בטכניון, הצטרפה למשרד אריה שרון – אלדר שרון בת"א. לאחר מכן, עברה לניו יורק ללימודי תואר שני. בתקופת שהותה בניו יורק עבדה במשרד משה ספדיה על פרויקט "Columbus Circle Project"- בנין רב תכליתי בן 68 קומות במרכז מנהטן וכן במשרד פרנק וויליאמס ושות' על פרויקטים של מגורים ומלונות בהיקפים גדולים.

מה האני מאמין שלך?
אני מאמינה שה"אתי הוא האסטטי": שאדריכלות אתית, הומאנית, שמעמידה את המשתמש וצרכיו במרכז, תיצור אסטטיקה הנובעת מהפונקציונאליות והיא איננה תוצר לוואי שלה. אני מאמינה שכושר ההמצאה והיצירתיות משרתים את הפונקציונאליות ולא להיפך.
אני מאמינה שניתן לעשות אדריכלות למגורים – אדריכלות  "יומיומית", "שימושית" טובה עם קשר לסביבה העירונית מחד וקשר בין הדירה לחוץ מאידך וכל זאת תוך שמירה על איכויות אסטטיות ומעטפת בנין שמבטאת קשר זה.
אני מאמינה שעשייה מגיעה מתוך אהבה ובאה לידי ביטוי באדריכלות מוקפדת, קוים ישרים, משחקי גושים ומסות, אור וצל תוך דגש על פרופורציות מעודנות והתאמה לתכנון הפנימי.

מה הן ההעדפות התכנוניות שלך?
אני אוהבת להיות מאותגרת בפרויקטים גדולים ומורכבים בכל תחום. מגורים או מסחר –משרדים, מעניין אותי באותה מידה.
התייחסות אורבאנית –  בפרויקטים השונים בתכנון המשרד, שעוסקים ברובם במגורים, ניתן דגש חשוב  לפן האורבאני. בין אם על ידי עירוב שימושים – שילוב של מבני ציבור, מסחר ומגורים; צפיפות גבוהה כיתרון במרקם העירוני; על ידי פיתוח שטחים ציבוריים פתוחים לרווחת התושבים והעיר כולה; על ידי תכנון שמתייחס לרחובות ולצירים המזינים את הפרויקט ומוזנים ממנו. בפרוייקטי התחדשות עירונית נוצרת הזמדנות להחייאת והעצמת צירים בעיר ועל ידי כך מתאפשרת תרומה ציבורית משמעותית מלבד הגדלת היצע הדיור, כך לדוגמא בפרויקט פינוי בינוי מתחם ויצמן בהרצליה, בו הריסת המבנים הישנים הממוקמים לאורך רח' הרב קוק תאפשר הפיכת רחוב זה  לשדרה רחבה בעלת דופן מסחרית, הכוללת ציר תנועה ראשי המחבר את מרכז העיר  עם חלקה המערבי, וכולל שבילי אופניים, תשתית לתחבורה ציבורית ומדרכות רחבות לטובת הולכי הרגל.
ההתמחות המיוחדת והניסיון הנרחב שלי במגורים מאפשרים לי לתכנן מבני מגורים מגוונים לכל סוג אוכלוסיה ממבני יוקרה  רבי קומות, דרך בניה רוויה נמוכה יותר ועד שכונות צמודות קרקע. בכל אחד מהפרויקטים אנו בוחנים מחדש את אמירתנו בנושא ואנו מצליחים להגיע  לפתרונות מעניינים כל פעם מחדש ומאתגרים את עצמנו ואת מושג המגורים הישראלי.

מה דעתך על בניה לגובה?
בנייה לגובה משקפת צורך עירוני, סוציאלי, תרבותי ונדל"ני. עושה רושם כי המירוץ הוא לעבר הציפוף מחד ולניראות של ציפוף זה מאידך. למגדל יש משמעויות סמליות ומסחריות כאחד ולכן תמירות הולכת ונתפסת כערך. המגדל מייצר תחושה של חיבור וניתוק בו זמנית. חיבור לחיי העיר השוקקים מחד וניתוק בשנייה שאתה בפנים המגדל- "וילה בשחקים".
רצוי כי בנייה תצמח לגובה באזורים המשלבים עירוב שימושים ורטיקאלי. חיבור המגדל לקרקע צריך להתבסס על מסחר ומשרדים וזאת על מנת להימנע מניתוק מוחלט של המגדל מהמרקם העירוני ומהרצף של הרחוב. דוגמא טובה לכך ניתן למצוא בפרויקט שרונה שם קומות המסד משלבות מסחר ומשרדים.
לדעתי הדרך הנכונה להגיע לביטוי אדריכלי מקורי ומקומי הוא בחיפוש פתרונות אלגנטיים לדרישות האמיתיות של הדיירים הישראלים ולהמשיך לשפר את המודל המקומי שכבר הוכיח את עצמו שנים רבות. ה-מודל ה-מקומי הוא בלוק ה- H אשר הופיע בישראל כבר בשלהי שנות ה- 50 כחלק מהניסוי האדריכלי הענק והמגוון של הדיור הציבורי בישראל ובמהרה הפך לטיפוס הג'נרי של המגורים המשותפים בישראל.
במגדלים שמשרדנו אמון עליהם בלוק ה- H צומח לגובה ונפגש עם הטיפולוגיה של גורדי השחקים. הנפש הישראלית כמהה לקו הרקיע כמו במנהטן אבל היא איננה רוצה לוותר על הבריזה מהחלון ולעומת מגדלים 'קלאסיים' בהם רק חדרי המגורים נהנים מאוורור טבעי משרדנו שם דגש על הצורך הישראלי (שמגובה כיום בהצדקות אקולוגיות) באוורור טבעי לכלל החדרים.
קירות המסך מהווים ניגוד ויזואלי, נפשי ותפיסתי לחדרי הממ"ד. הזכוכית מרחפת כמו בחו"ל וקירות החדרים המוגנים מעגנים ומזכירים את המיקום המזרח תיכוני. כל השילובים כמו גם הניגודים הללו הם תמצית הפיוז'ן הישראלי.
במגדל הישראלי ניתן לראות פתרון ויזואלי לשילוב בין הצרכים הישראלים: הנפשיים, הסטטוטורים והתרבותיים.

מה דעתך על האדריכלות בארץ?
ישנם שינויים ערכיים המשפעים על התכנון, על המזמינים ועל המתכננים. העלייה ברמת החיים בשנים האחרונות פתחה פתח לשינויים בתחום הבניה הפרטית, והציבורית. הגלובליזציה הינה גורם משפיע הן בהעברה ובקבלת רעיונות והן בתכנון ישראלי בחו"ל.

היכן תהיה האדריכלות בארץ בעוד עשור?
הבניה לגובה תמשיך להתפתח כי משאבי הקרקע רק הולכים ומתמעטים. התחדשות עירונית לסוגיה (פינוי בינוי או תמ"א 38 ) תיקח נתח משמעותי מהדירות החדשות. נגישות למוקדי תחבורה כגון הרכבת תהווה שיקול משמעותי יותר בבחירת מקום המגורים לעיתים אף ע"ח שקולים אחרים כגון שקט.  השכונות החדשות תהפכנה לשכונות מעורבות שימושים ותיצורנה קהילות משתמשים לאורך כל שעות היממה.

צייני אדריכל משפיע עליך
טדאו אנדו.

צייני מבנה/אובייקט מושלם בעיניך
אין אולי מבנה שהוא מושלם מכל הבחינות, אך יש מבנים שמותירים חותם עמוק.

מה הן תחנות התרבות שלך?  
נסיעה כסטודנטית לסיור בצרפת אחר הבתים של לה קורבוזייה, הלימודים לתואר השני בקולומביה בניו יורק לרבות החיים והעבודה במשרדו של משה ספדה בניו יורק במשך 4 שנים וסיור ארוך עצמאי ביפן.

צייני יוצר ישראלי המוערך על ידך
דני קרוון ומיכל רובנר. דני קרוון על היכולת המופלאה ליצור מיניאטורות אורבאניות ועל כך שהוא משתמש בשורשיו הישראליים ע"מ להביע את עצמו בזירה הבינלאומית.
מיכל רובנר על היכולת לבטא את עצמה במדיה חדשה, על הנועזות לראות את האדם בקני מידה משתנים ולעבור בין עבודה זעירה ופרטנית לעבודה בקנה מידה קולוסלי.