בין תעשייה לשירה אורבנית

הפרויקט צמח מתוך ניסיון להחיות את תעשיית האלומיניום התאילנדית, שבעשורים קודמים הייתה מהמובילות בדרום-מזרח אסיה – עד שנפגעה קשות בעקבות המשבר הכלכלי באסיה 1997.
מאז, פרופילי אלומיניום הפכו לחלק אקראי ולעיתים כאוטי מהנוף העירוני – שלטים, סורגים ותוספות מאולתרות.
MoMA לוקח את אותו חומר “נמוך” ומעלה אותו לדרגת שפה אדריכלית מלאה.

מעטפת חיה ונושמת

חזית המבנה עטופה בעשרות אלפי רצועות אלומיניום, כל אחת שונה מעט בגוון ובטקסטורה. יחד הן יוצרות מעטפת דינמית שמגיבה לאור, לתנועה ולרוח:
ביום – המבנה מדמה פרח שן־ארי רך ומתנועע, ובלילה – הוא הופך לגוף זוהר המזכיר גחלילית.
האלומיניום אינו רק חיפוי – אלא מערכת שלמה: הוא ממשיך פנימה, אל החללים, הריהוט, התאורה והנוף, ומייצר חוויה הוליסטית שבה החומר מגדיר את הכול.

סינון רעש, יצירת שקט

אחד האלמנטים הבולטים הוא “מנהרת” האלומיניום בצד המבנה, שמסננת רעש ותנועה מהכביש הסואן ומובילה את המבקרים אל חלל תצוגה שקט ומנותק.
כך, האדריכלות אינה רק אובייקט – אלא מנגנון מעבר בין כאוס עירוני לרוגע פנימי.

טבע בתוך העיר

בקומה העליונה נוצר נוף סגור המדמה “אי צף”, עם צמחייה עונתית שמזמינה חזרה של גחליליות – מחווה ישירה לאי קו קרט הסמוך, שבעבר היה בית גידול טבעי להן.
הפרויקט כולו שואף לייצר חיבור מחודש בין עיר, תעשייה וטבע.

אדריכלות כפרשנות מקומית

MoMA מציע קריאה חדשה של “וורנקולרי עכשווי” – כזה שלא נשען על מסורת רומנטית, אלא על חומרים יומיומיים, תעשייה מקומית וזיכרון קולקטיבי.
זהו מבנה שמצליח להיות בו־זמנית מחוספס ומעודן, רועש ושקט, תעשייתי ופואטי.

Museum of Modern Aluminum Thailand
HAS design and research
2022
Photos
W Workspace