השידוך המיוחד הזה בין הבמאית שהייתה, יחד עם ז'אן-לוק גודאר, דמות מפתח בקולנוע הצרפתי, לבין אומן גרפיטי אקטיביסט בעל מיליון עוקבים באינסטגרם, הוא שובה לב. לשניים מטרה שהיא מאד זרה לקונספציה הקפיטליסטית – נתינה ללא תמורה.

Patricia Mercier – עז של מגדלת עיזים וגַבָּנית / Visages Villages © Agnès Varda-JR-Ciné-Tamaris, Social Animals 2016

הם יוצאים למסע אל עבר כפרים נידחים, נפגשים עם אנשים שהסיפור שלהם בדרך כלל אינו עולה על סדר היום הציבורי, ונותנים להם אוזן קשבת מזה וכתף מזה. האנשים מאותם מקומות שכוחי אל, אינם חיים בהווה אך גם לא בעבר. המפגש בין תושבי הכפרים לאומנים, גם הוא נמצא בין לבין – בין אנשים ומקומות שפגעי הזמן משפיעים עליהם, לבין הלבוש החדש בו עוטפים האומנים מקומות הרוסים ומטים לנפול. הקוסמוס הלימינלי הזה רווי הלך רוח של טוּב לב, אמפתיה, סולידריות ואהבת אדם. איכותו של המסע אם כך, רחוקה ממרחבי האינטרנט כרחוק מזרח ממערב. הזמן זורם כאן בקצב איטי, עדין ורגיש – בקצב אנלוגי אפשר לומר.
צמד האומנים נוסע בנופי טבע מרהיבים ואת שרידי הישובים הנידחים וההרוסים הם מכסים בהומור בשחור-לבן, אליו נלווה קו דקיק של ביקורתיות. צילומים מונומנטליים של תושבי הסביבה החושפים חלק מסיפוריהם, עוטפים את הקירות החיצוניים ומעלים חיוכים, שנראה שהם די נדירים אצל התושבים המביטים בעצמם במדיום מיוחד במינו זה, ואצל הקהל שהשגרה שלו גם היא לא נופת צופים בלשון המעטה.
השניים נוסעים בקרוואן שהוא למעשה מצלמה ניידת. לכל מקום שהם מגיעים, מבודד ככל שיהיה, הם מהווים אטרקציה וישר מתקבצים סביבם אנשים. וכך, הסיפורים מתחילים לזרום והיצירה היא זו המתאימה עצמה אל הקהל. דיוקנאות בשחור-לבן קורמים עור וגידים והמצולמים צופים בדמותם עצומת הממדים, נרגשים עד דמעות, ולעיתים, כמו אותה אישה הגרה בשיכון נטוש בכפר של כורי הפחם לגמרי לבדה – עם דמעות הזולגות כמים כאשר היא מגלה שפניה הפכו להיות חזית ביתה. מפגשים נוספים נוצרים עם יצרנית גבינת עזים המגנה את הנוהג לשרוף את קרני העיזים בשל תוקפנותן, נוהג הקיים אצל שכניה. אלו גם אלו, והעז עם הקרניים, מונצחים על קירות אסם ומחסן… דיוקנה של מלצרית יחפה, האוחזת שמשיה לבנה שגויסה מאחד השכנים, מכסה פרופיל של בניין הנמצא בסמטה המובילה אל הים. ילדיה המשועשעים עומדים מתחת לתמונת אימם ומדגדגים את כפות רגליה הענקיות… צילום עתיק יומין של סבא וסבתא, מקשט את ביתה של הנכדה… ובנמל, בסביבה גברית קשוחה, מנציחים השניים דווקא את נשות הפועלים על גבי מכולות בבורדו וירוק.
Visages-Village פרצופים-כפרים – שמו הצרפתי של הסרט, מהווה את החרוז הראשון בפואמת המפגשים האנושיים של זוג האומנים, עם אנשים מקהילות נידחות. כל סצנה המופיעה על המסך, מוסיפה חרוז נוסף בשרשרת של יהלומים קולנועיים.
למזלם של שוחרי אומנות ואוהבי אדם – הסרט במלואו (בצרפתית) נמצא ב- YouTube

Jeanine – בתו של כורה, היחידה ברחוב שלא נטשה את בתי הכורים המיועדים להריסה / Visages Villages © Agnès Varda-JR-Ciné-Tamaris, Social Animals 2016

Jean-Paul et Marie Dolve – תמונה של סבא וסבתא של נכדים שעדיין מתגוררים בבית שירשו./ Visages Villages © Agnès Varda-JR-Ciné-Tamaris, Social Animals 2016

צילום ישן של כורים מהעיר Bruay-la-Buissière בצפון צרפת / Visages Villages © Agnès Varda-JR-Ciné-Tamaris, Social Animals 2016

Jacky Pati, דוור הכפר Bonnieux שבפרובנס / Visages Villages © Agnès Varda-JR-Ciné-Tamaris, Social Animals 2016

Clemens Van Dungern – חקלאי העובד לבדו על שטחים רחבי ידיים בנורמנדי. / Visages Villages © Agnès Varda-JR-Ciné-Tamaris, Social Animals 2016

תושבי נורמנדי חוגגים בכפר הנטוש Pirou-Plage אליו הם הוזמנו על ידי האומנים / Visages Villages © Agnès Varda-JR-Ciné-Tamaris, Social Animals 2016

Nathalie Schleehauf, מלצריתב- Bonnieux בדרום צרפת / Visages Villages © Agnès Varda-JR-Ciné-Tamaris, Social Animals 2016

תמונה קבוצתית של עובדי מפעל Arkéma בדרום צרפת / Visages Villages © Agnès Varda-JR-Ciné-Tamaris, Social Animals 2016

נשות פועלי נמל Le Havre בצפון צרפת / Visages Villages © Agnès Varda-JR-Ciné-Tamaris, Social Animals 2016

הפסקת בגט בפרובנס / Visages Villages ©Agnès Varda-JR-Ciné-Tamaris, Social Animals 2016