בלב נווה מדבר בצפון־מערב ערב הסעודית, כ־400 קילומטרים ממדינה, שוכנת אל דיירה Al-Deira – העיר העתיקה של אלולה AlUla. הרובע, שנוסד במאה ה־12 בצומת של נתיבי מסחר ועלייה לרגל, התפתח במשך מאות שנים למרכז מסחרי שוקק. אך בתחילת שנות ה־80 עזבו תושביו האחרונים את בתי הבוץ והסמטאות הצרות ועברו לשכונה חדשה, שבה היה קל יותר ליהנות מתשתיות ומנוחות מודרניות.
העזיבה הותירה את המבנים חשופים לפגעי הסביבה, והעיר העתיקה החלה להתפורר. נקודת המפנה הגיעה ב־2017, עם הקמת Royal Commission for AlUla (RCU) והתחלתו של פרויקט שיקום רחב שנועד להחזיר לאזור את חייו – תוך שמירה על אופיו ההיסטורי. כיום שוקמו ונשמרו כ־250 בתים, שחלקם קיבלו שימושים חדשים: בתי הארחה, מסעדות, גלריות אמנות, פביליונים ומרחבים למכירת מלאכות יד מקומיות. גם הרחובות עצמם חזרו להיות מוקד פעילות, במיוחד בשעות הערב, כשהחום המדברי נשבר.

בתוך התהליך הזה השתלב הפרויקט של האדריכלית המצרייה שאהירה פהאמי Shahira Fahmy. כשהגיעה ל־AlUla ב־2021, היא התבקשה לשקם בית היסטורי ברובע. אלא שבמקום בית שלם התגלו בשטח שרידים של שני מבנים סמוכים – בעיקר יסודות וקירות שנשחקו עם הזמן. פהאמי החליטה לא לנסות לשחזר באופן מלאכותי את מה שאבד, אלא לתת לאתר עצמו להכתיב את התכנון. בעזרת התיעוד הארכיאולוגי של RCU, היא והצוות למדו כיצד נראו הבתים המקוריים – מהחלונות ותקרות הדקל ועד למערכות הניקוז והמבנה הפנימי.
הבית נבנה מחדש כמעט כולו בעבודת יד. לבני הבוץ יוצרו במקום בטכניקות מסורתיות, עצי תמר וטמריסק שימשו כחומרי בנייה, ומחצלות דקל ארוגות נוצרו עבור התקרות. אפילו מערכות מודרניות כמו מים וחשמל שולבו באופן דיסקרטי, כדי שלא יפגעו באופי המבנה.
הבנייה המקומית התפתחה במשך מאות שנים כתגובה ישירה לאקלים: קירות הבוץ מבודדים מהחום, המעברים המקורים מספקים צל ומאפשרים זרימת אוויר, ואפשר להסתמך יותר על אוורור טבעי ופחות על מיזוג עתיר אנרגיה.

האדריכלית והחוקרת הסעודית נורה גהברה Noura Ghabra, שחקרה את שיטות הבנייה המקומיות, אף הסתמכה על זיכרונותיהם של תושבים מבוגרים כדי להבין כיצד תחזק הקהילה את הבתים בעבר. לדבריה, בתי הבוץ היו "חומר חי" שדרש תחזוקה ותיקונים קבועים – בין היתר באמצעות בוץ שהובא מהחוות המקומיות. נשים מקומיות ארגו מחצלות גג ושטיחים, אמנים עיטרו קירות ודלתות, ובעלי מלאכה יצרו ריהוט בהשראת המסורת של AlUla.
גם Dar Tantora, שבו Fahmy שילבה 30 בתים היסטוריים למתחם אירוח אחד, ממשיך את אותו עיקרון. התאורה בו נמוכה ומבוססת בין היתר על נרות, כדי לצמצם זיהום אור ולשמור על האווירה המקורית של הסמטאות.
במקביל, RCU פועלת לשמר גם את המורשת שאי אפשר למדוד בקירות: סיפורים, מלאכות, חקלאות ומסורות מקומיות. עשרות צעירים, יותר ממחציתם נשים, הוכשרו כ־Rawis – מספרי סיפורים המשמשים כשגרירי תרבות ומספרים למבקרים על ההיסטוריה והחיים בנווה המדבר.
כך, מה שהתחיל בשיקום של בתי בוץ הפך לפרויקט רחב יותר: ניסיון להחזיר ל־AlUla לא רק את המבנים שאבדו, אלא גם את הידע, הסיפורים והחיים שהפכו אותם לבית.

צילום: Nour El Refai
אדריכלות: Shahira Fahmy
שיתוף פעולה: Royal Commission for AlUla (RCU)