מאז הקמתה, נאלצה מדינת ישראל ליישב מחדש כמות גדולה של תושבים שפונו מבתיהם פעמיים: לראשונה עם פינוי סיני, בסוף שנות ה-70 ובשנת 2006 כחלק מההתנתקות. שני המקרים הללו אינם דומים כהוא זה למצב בו אנו מצויים בראשיתה של 2024 – לא בנסיבות הפינוי, לא מבחינת האפשרות לחזור ליישובים בתצורתם המקורית ולא בהיבט האתגרים הכרוכים בחזרה למקום בו התרחש אסון בלתי נתפס.
על אף השוני, ניתן ומומלץ ללמוד מניסיון העבר. את לקחי השיקום של מפוני סיני, שהתיישבו מחדש ברחבי הארץ באופן עצמאי, ניסו ליישם לאחר ההתנתקות על ידי שמירה על הקהילות הקיימות ויישובן מחדש כמקשה אחת. כעת, יש ליישם את לקחי השיקום של מפוני ההתנתקות ובראשם ההבנה שמי שצריך לנהל את תהליך השיקום, לקבוע כיצד יתבצע ובאיזה אופן ישוקמו היישובים הקיימים הם אך ורק התושבים עצמם.
בפועל, ניסיון השיקום ב-2006 על ידי מנהלה של קומיסרים מטעם השלטון כשל כשחלק גדול מהתושבים שפונו לא שיתפו פעולה. חלקם סירבו ללכת עם המתווה הממשלתי, ביצעו בחירות עצמאיות ונותרו עם כעס גדול עד היום. זה לא צריך לקרות שוב. הפעם נדרשת הסכמה מלאה וצריך להיות כאן ניהול עצמי נכון. אחרי ההרס, האובדן והחורבן שחוו, על התושבים לחוות בעצמם את תהליך ההתחדשות מראשיתו. ניהול עצמי של תהליך ההתחדשות יחזק אותם, יגביר את המוטיבציה ויחזיר להם את תחושת השייכות למקום מגוריהם. בד בבד, יאפשר ניהול התהליך לתושבים לבצע שינויים שיאפשרו ליישובים המשוקמים להיות חזקים ואיכותיים יותר.

לצאת מהמשבר חזקים יותר
תהליך השיקום הוא הזדמנות לעשות חושבים ולהתוות מסלול חדש, טוב מזה שהיה, מכל הבחינות. אין כל דרך אחרת לשקם את החוסן הלאומי אלא בידיעה שיצאנו מחוזקים מהמשבר וזוהי שעת כושר לבצע שינוי מבני וניהולי של היישובים, לאחד תקורות, לשפר את הניהול ולחזק את ההנהגה.
אחת הבעיות בישראל הינה הביזור: הוקמו הרבה יישובים קטנים ולא נערכנו לכך שהמדינה תצטופף במהירות ותימצא מקץ 75 שנה לקיומה במצב חירום. הביזור שגוי מבחינה ניהולית והיישובים נפגעים בשל כך. נכון יהיה לאחד תקורות ולהקצות את משאבי האנוש לניהול ענייני הישובים במרוכז, גם במישור האזרחי וגם במישור הבטחוני. במילים אחרות- לכל יישובי העוטף צריך להיות מרכז ניהולי אחד חזק ודינמי.

הפתרונות יגיעו מהבנת צרכי התושבים
על המדינה להעמיד לרשות תושבי העוטף את כל האמצעים הנדרשים לתכנון השיקום ולסייע להם בניהול ובייעוץ, אך ההחלטות שיכתיבו כיצד ייראה הפרק הבא בחייהם צריכות להיות שלהם ורק שלהם. על מנת שיבצעו את ההחלטות הנכונות עליהם לקבוע את עמדותיהם במגוון נושאים, אחד מהם הוא הנושא הניהולי של היישובים ונושא נוסף הוא המבנה הפיזי – האם היישובים ייראו בעתיד כפי שהיו לפני אסון ה-7 באוקטובר או שמא ישנו את צורתם?
האופי הקיבוצי שונה מאוד מאופי התכנון העירוני המודרני והמאפיינים אחרים. כך למשל, פיזור המרחבים הציבוריים הוא שיקול מרכזי ועל אנשי המקצוע שילוו את התהליך ללמוד את אופיים של היישוב והתושבים ולאפשר להם לקחת חלק בתכנון. הפתרונות צריכים להגיע מתוך הבנת הצרכים הייחודיים של כל יישוב ויישוב ובה בעת, בהזדמנות הזו נכון יהיה לחזק את האינדיבידואליזם של כל אחד מהם. נכון יהיה להעצים את ההוויה הקהילתית באמצעות בניית מקבצי מגורים הפונים לרחבות ציבוריות משותפות, או לשוב ולאמץ תפיסות שנחשבו בעבר כפורצות דרך אך נזנחו עם השנים כדוגמת בנייה חובקת-ישוב בדומה למבנה של קיבוץ נהלל תוך אימוץ גישות תכנוניות מודרניות, כאשר כל בית פונה מצד אחד החוצה, אל הנוף ואל הטבע ומהצד השני אל מרכז הישוב ואל מבני הציבור שלו.

גיוון תעסוקתי גם הוא מפתח לאיתנות היישובים
יש שורת שאלות נוספות לגביהן יצטרכו התושבים לגבש את עמדתם כבר בראשית התהליך: האם ישמרו את המבנה החברתי והקהילתי הקיים או שיקימו קהילה חדשה ומשודרגת, כיצד ירצו לשמר את זכר אירועי ה-7 באוקטובר, וכמובן מה יהיו סידורי הביטחון החדשים שלהם. בנוסף, בכדי להבטיח את איתנותם של הישובים לאורך זמן נכון יהיה לחשוב מחדש גם על אמצעי הקיום של התושבים ולתפיסתנו, יישובים חזקים הם יישובים שמציעים גיוון תעסוקתי כך שגם בעתות משבר קשה יהיה לערער אותם. נכון יהיה להקים למשל עבור קבוצת היישובים מרכז תעסוקתי אזורי, לפעול להקמת חממות סטארט-אפים ולדאוג ליצירת מקורות תעסוקה באזור. הרי מדובר באנשים מצוינים ובהעדר תעסוקה מתאימה לא מן הנמנע שיבחרו שלא להישאר ביישובים.

התפיסה הביטחונית
חוזקה של מדינת ישראל הוא בפתיחות ובשקיפות המהוות בסיס לפעילותה העסקית והכלכלית. חשוב מאד לשמור על האיכויות האלה גם בעת פיתוחם של יישובי מערב הנגב. האירועים האחרונים הוכיחו שהגדרות והשערים הצהובים לא הועילו בחיזוק הבטחון של הישובים. לא יהיה זה נכון לשגות באשליה שההגנה הטובה ביותר עליהם היא בביצורם. המהפכה הנדרשת בתפיסת ההגנה שלהם צריכה להיות בתחום הצבאי ולא במחשבה התכנונית. רצוי מאד שתושבי הסביבה הזאת יחיו בסביבה מפורזת, באווירה של פתיחות ושל שילוב בסביבה ובטבע, כראוי לתפיסתם ולאורח חייהם.

אדריכל בני פרי, שותף במשרד V5 אדריכלים. צלם דניאל פרי

אדריכלית טלי דראל, שותפה במשרד V5 אדריכלים, צילום סאם יעקובסון