רוב החומרים שבהם היא משתמשת נאספים ממחזור, מתרומות, מפסולת ביתית ומעודפי ייצור, אך לעיתים היא משלבת גם חומרים חדשים בהתאם לצורכי העבודה. כך או כך, היא מעניקה לחפצים שנועדו לחיים קצרים במיוחד קיום חדש ובלתי צפוי בתוך עולם האמנות.
הוק יוצרת מהם פסלי קיר רב־שכבתיים בעלי מרקמים מורכבים וצבעוניות עזה, המכסים לעיתים קירות שלמים בגלריות ובחללים ציבוריים. "הקולאז'ים שלי משקפים את המאפיינים המדהימים והלא מוערכים של מוצרי צריכה חד־פעמיים", היא אומרת.
עבודותיה עוסקות בשאלות של צריכה, עודף, בזבוז, קביעות וארעיות, לצד נושאים של איזון, משמעות ומשיכה חזותית. החומרים עצמם נושאים איתם שכבה נוספת של משמעות: הגרפיקה הצבעונית שעל האריזות עוצבה במקור כדי לפתות צרכנים ולמשוך תשומת לב על מדפי החנויות, והוק מנצלת בדיוק את אותה שפה חזותית כדי ליצור אמנות מורכבת ומעוררת מחשבה.
בעלת תואר ראשון ושני באמנויות יפות, עבודותיה מוצגות במוזיאונים ובגלריות ברחבי ארצות הברית וקנדה. האסתטיקה שלה נעה בין פופ־ארט לבין Arte Povera, ומבקרים השוו את הקומפוזיציות הצפופות והעשירות שלה לעבודותיהם של Antoni Gaudí, Georges Seurat ו־Gustav Klimt.

A detail from Lisa Hoke's wall installation at the McNay Art Museum features popcorn boxes and Cheerios packaging.