נופים ראשוניים ותמימים, של ארץ ישראל היפה, מצוירים ביד ועין רגישות, אבל יותר מהם, עם לב. אקוורלים בצבעים רכים, מרפרפים, מלטפים, המעבירים את תחושת המרחבים השלווים והמרגיעים, שמלאו את העין והריאות והמתקיימים כיום בעיקר כגעגוע, אצל כל אחד מאיתנו, בני הארץ הזאת.
לוז-אוריין למדה רישום אצל מאיסטרים, במיוחד אצל יוסף הירש, אמן מבית האקדמיה בצלאל בירושלים ותלמידו של ארדון, שיצירתו הווירטואוזית הושוותה לזו של פרנסיסקו דה גוייה ואונורה דומייה.
למרות שהיא רואה ברישום את נקודת המוצא של יצירתה, הרי שהאקוורלים שלה נטולי אפקטים של נפח ועומק והם מתרכזים בסיפוק צרכים קומפוזיציוניים והבעתיים. צורת הבעה המזכירה את ציוריהם של סטימצקי, גלעדי וקוסונוגי. גם במובן זה אפשר למצוא ביצירתה התרפקות על העבר.

ניתן לרכוש את הציורים ישירות מהאמנית – טל. 050-6878490

קראו עוד:

הימים היחפים של גליה גור

אמנות שאוצרי אמנות לא מכירים