על קיר אבן גבוה מתפתל גזע של עץ, שורשים עבים יורדים ממנו כמו חבלים, מתפצלים על פני האבנים ומחפשים את דרכם מטה. מעליהם נפרשת צמרת ירוקה. העץ אינו נטוע לצד הקיר אלא הוא צומח מתוכו.
הסיפור שלהם התחיל לפני דורות, בתקופה הקולוניאלית, כאשר נבנו ברחבי הונג קונג אלפי קירות אבן שנועדו לייצב את המדרונות התלולים. האבנים הונחו זו על גבי זו, ובמקרים מסוימים בשיטות בנייה מסורתיות שלא השתמשו כלל בטיט.
אבל הקירות, יציבים ככל שהיו, לא נשארו כפי שנבנו. ציפורים נשאו זרעים, הרוח העיפה אותם, וחלקם מצאו את דרכם אל הסדקים שבין האבנים. שם הצטברו אבק, עלים מתים ולחות. די היה בכיס קטן של חומר אורגני כדי שזרע יתחיל לנבוט. משם העץ כבר מצא את דרכו בעצמו. לבניאן יש יכולת יוצאת דופן להסתגל, השורשים שלו יכולים לחדור אל תוך הרווחים שבין האבנים ולחפש מים וחומרי הזנה. ככל שהעץ גדל, הם מתעבים ומתפצלים, נאחזים בקיר ומגיעים אל הקרקע שמאחוריו. כך, עץ בוגר, לעיתים בגובה של יותר מ־20 מטרים, צומח מתוך משטח שנראה כמו סלע חשוף.
הגיאוגרף ג'ים צ'י־יונג מאוניברסיטת הונג קונג, המכונה בעיר "פרופסור העצים", תיעד יותר מ־1,100 עצים הצומחים מתוך קירות אבן באי הונג קונג. לדבריו, הבניאנים מסוגלים להגיע לממדים של עצים הגדלים באדמה – רק שכאן הם עושים זאת מתוך קיר.
בבסיס הגזע הם מתפשטים ונעשים עבים, יוצרים מעין מערכת תמיכה שמייצבת את העץ. משם הם נפרשים לצדדים ולמטה, בין האבנים, עד שהקיר כולו נראה לעיתים כאילו רשת של שורשים השתלטה עליו.

בהונג קונג אפשר לראות שהעיר עצמה נאלצה להתחשב בעצים האלה. רחובות מתעקמים סביב בניאנים גדולים. שבילים עוברים מתחת לצמרות. עצים שהתחילו את חייהם בסדק קטן בקיר הפכו עם השנים לנקודות ציון מקומיות.
לבניאן יש מקום עמוק בתרבות המקומית. בדרום סין הוא מזוהה עם אריכות ימים, פוריות והתמדה, ונחשב לעץ בעל איכויות טובות של פנג שואי. לפי מסורות מקומיות, עצים כאלה עשויים להיות ביתם של אלי האדמה – ישויות המגינות על הכפר והקהילה – ולכן מקדשים ומזבחים קטנים הוקמו לא פעם בצילם. בטאי האנג, אדם בשם לאם הקים לפני כ־70 שנה מקדש קטן ליד עץ בניאן. מה שהתחיל כמקדש לאל האדמה הפך עם השנים למקום שאליו אנשים הביאו פסלים של אלים ובודהות שלא ידעו היכן לשמור. במקום אחר, בלם צון, עצי בניאן המכונים "העצים המאחלים" הפכו לאתר עלייה לרגל. מבקרים כותבים משאלות על פיסות נייר צהובות, קושרים אותן לתפוז ומשליכים אותן אל ענפי העץ. המשאלות הצטברו עד כדי כך שב־2005 קרס אחד הענפים תחת משקלן. מאז התבקשו המבקרים לתלות את המשאלות על עץ פלסטיק שהוצב במקום.
במשך מאות שנים עברו אזורים בדרום סין תהליכים של בירוא יערות. הבניאן, לעומת זאת, לא היה עץ שימושי במיוחד: העץ המעוות שלו לא התאים היטב לעיבוד לעץ בנייה, וגם לא בער בקלות. דווקא חוסר התועלת שלו סייע לו לשרוד. גם כאשר עץ ותיק נכרת, לעיתים מופיעים מן הגדם נצרים חדשים. שורשים שנותרו בתוך הקיר ממשיכים לחפש מים ואדמה. החיים מתחילים שוב במקום שנראה שכבר הסתיים. אולי זו הסיבה שהעצים האלה מעוררים בהונג קונג לא רק התפעלות, אלא גם סוג של כבוד.