שבט הילידים היאנומאמי (נקראים גם יאנאמו, יאנומאם וסנומה), מורכב מארבע תת-קבוצות של אינדיאנים, החיים ביער הגשם הטרופי של דרום ונצואלה וצפון ברזיל. יחד הם מונים כ-32,000 עד 38,000 איש. את השבט גילתה לעולם הרחב, שנת 1654, משלחת ספרדית שהוביל אפולינר דיאז דה לה פואנטה.
היאנומאמי חיים בבתים קהילתיים עגולים גדולים, הנקראים 'יאנו' או 'שאבונו', שיכולים להכיל עד 400 איש. החלל המרכזי משתרע על פני קוטר של כ-80-90 מטר והאזור המקורה ההיקפי כ-10 מטר. הבתים, הבנויים מעלי דקל מכוסי קש ועץ, נבנים במעגל בקרחות בג'ונגל, עם "חור" במרכז: האזור המרכזי משמש לפעילויות קהילתיות כגון טקסים, מסיבות ומשחקים. לכל משפחה מדורה משלה, שבה היא מכינה ומבשלת אוכל במהלך היום. בלילה הם תולים את הערסלים ליד האש. הצורה המעגלית (או לפעמים מלבנית), מאפשרת מרחב פתוח ומשותף במרכזו, גלוי לכל התושבים ומוגן מבחוץ על ידי מבנה הפליסה.
השבונאים הם מגורים זמניים. היאנומאמי חיים מציד, דיג או ליקוט. כאשר חיות הבר בתוך שטח של כ-10 קילומטרים סביב כפרם, מתחילות להיגמר, הצמחיה כבר אינם פוריה או שהמבנה שלהם מתחיל להירקב (כל 5 שנים), היאנומאמי עוברים לאזור אחר ובונים מגורים חדשים.
היאנומאמי דוגלים בשוויון בין אנשים ובדמוקרטיה מוחלטת. כל קהילה עצמאית ואינה תלוייה בשכנותיה, אין להם מנהיג וכל ההחלטות מתקבלות בקונצנזוס, כאשר לכולם יש זכות להביע את דעתם. כמו רוב שבטי האמזונס, המשימות מחולקות בין המינים. גברים צדים חיות בר כמו פקרי, טפיר, צבאים וקופים ואילו הנשים מטפלות בגנים החקלאיים שלהם, שבהם הן מגדלות כ-60 גידולים המהווים כ-80% מהמזון שלהן. הן גם אוספות אגוזים, פירות ים וזחלי חרקים. אף צייד לא אוכל את הבשר שהוא צד. במקום זאת, הוא מחלק אותו לבני השבט ובתמורה, הוא יקבל בשר מצייד אחר.

guitherme gnipper

Photos by Babis Bizas and Henk Bothof