שוכן בין מטעי זיתים, על השטח הסלעי של מנורקה הכפרית, ריח הים מרחוק מתערבב עם ניחוחות הטבע שמסביב, סוג של בושם ים תיכוני. כאן, החושים מתעצמים והזמן עומד מלכת. כל מה שאפשר לבקש בבית נופש.

בית זה נבנה במאה ה-16. דוגמה אופיינית לאדריכלות העממית של האי, עם קירות אבן וליים. בעבר היה זה בית חווה בו התגוררה משפחה עם בעלי החיים שלה, והוא שימש גם כמחסן לנקניקיית הסובראסדה שמכרו. הוא ננטש במשך 20 שנה כאשר בעליו החדשים, משפחה פריזאית, מצאו אותו והפקידו בידי Atelier du Pont את הפיכתו למקלט המנוחה והרגיעה שלהם.
הסטודיו של Anne-Cécile Comar & Philippe Croisier הטמיע בחלל את סגנונם הייחודי: כבוד למבנה הקיים, לסביבתו, למסורת האדריכלית, לאקלים ולמלאכות המסורתיות. כך, הם שימרו כמה שיותר מהמבנה. הם שיקמו את הגג ושילבו מערכת מרזבים עם רעפים מדורגים המשמשים כצינורות ירידה למי גשמים ואוספים אותם. הם פתחו חלונות נוספים כדי להכניס את האור, המשתקף על קירות ורצפות אבן הגיר, חומר הבסיס.

אומנים מקומיים עבדו על הפרויקט, תוך שילוב טכניקות מסורתיות. "למנורקה מסורת נהדרת של עבודות בנייה, נגרות ואריחים. זו הסיבה שרוב הרהיטים – למעט כמה פריטים עתיקים – מיוצרים בהתאמה אישית", מסבירים בסטודיו. גרם המדרגות, העשוי מתערובת של אבן ובטון, הוא דוגמה לכך, כמו גם השימוש באבן גיר רכה ובעץ זית בר מנורקני. הבית מספק את עצמו מבחינת מים ואנרגיה, הודות לפאנלים סולאריים ומערכת שאיבת מי תהום.
בנוסף לפתיחת החלונות, הם שינו את הפריסה כדי ליצור חללים פתוחים יותר, המאפשרים לחדרים לנשום. כבוד זה למסורת הים תיכונית, שהיא ההשראה והמדריך לפרויקט, משתקף גם בפלטת הצבעים, שבה גווני אוקר ואדמה מנוגדים לרקע לבן בצורה תוססת ומרגיעה כאחד. השימוש בהם על הקירות היה החלטה ספונטנית, אינסטינקט טהור, מהסוג שאנחנו אוהבים. "כשסיימנו את השיפוץ, החדרים היו כל כך לבנים וגדולים שהרגשנו שמשהו חסר. החלטנו לצבוע צורות גדולות ואורגניות בצבעים חמים כדי ליצור תחושה של בית, של אינטימיות", הם מסבירים. שטיחי הקיר התקופה – שנרכשו על ידי הבעלים במלון דרואו בפריז – תורמים גם הם לאישיות ולחמימות הזו.
המהות הכפרית של בית זה מהמאה ה-19 נותרה בעינה, אך Atelier du Pont יישם במיומנות את הנגיעות המדויקות כדי לעדכן את סגנונו בעדינות ובמומחיות. התוצאה היא מקום המזמין שלווה, לשאוף את ניחוח הניחוח הים תיכוני, ולעשות זאת בשלווה הנפשית של מישהו שיודע שהוא גר במקום שאינו מפריע, שאכפת לו מהאדמה שעליה הוא חי.

Fotografía: María Missaglia