רנסנס (1400 – 1600)
האמנות והתרבות נולדו מחדש, כאשר הרנסנס הצרפתי התפשט ברחבי אירופה. שמחת היצירה נעורה ופיעמה מחדש אצל היוצרים, עם תחושה של הומניזם וחופש באוויר. השפעות ערבסקיות ואסייתיות צצו באומנות הדקורטיבית ושימוש מוקפד בסימטריה וגיאומטריה, הביא לתחושת הרמוניה בעיצוב הפנים האירופאי.
הסלון ברנסנס עוצב כארמון קטן, מאלה שהיו נפוצים באותה תקופה. עמודים ומרפסות אצלו הדהדו את צורת הבניין והפגינו הרמוניה. השטיח הטורקי נוצר בהשראת ציוריו של האנס הולבין הצעיר, צייר גרמני שחי בלונדון בתקופת הרנסנס. שטיחים כאלו נארגו לראשונה במערב טורקיה במאה ה -14 והפכו פופולריים מאוד באירופה בעידן הרנסנס.

 

 

בארוק (1590 – 1725)
ארכיטקטורה מפוארת ומשוכללת נבנתה בניצוחה של הכנסייה הקתולית, שביקשה להרשים את ההמונים הבלתי משכילים בעושרם ובעוצמתם ולעורר בהם יראת אל.
רהיטים ואלמנטים דקורטיביים צופו בזהב, לצד שימוש בחומרים אקזוטיים כמו שנהב ומשטחי שולחנות משיש. הצבעים היו דרמטיים וחושניים. המשחק באור בסלון הבארוקי, היה מוגזם בכדי ליצור תחושה של תנועה וגודל (זכרו את ציוריו של רמברנדט והמוסיקה של באך).

 

 

רוקוקו (1700)
סוף תקופת הבארוק ותחילת סגנון הרוקוקו (מהמילה הצרפתית rocaille, שמשמעותו קישוט), שהיה הטרנד במשך שלושה עשורים בלבד, בתקופת שלטונו של לואי ה-16: סגנון קל יותר, גחמני וחופשי יותר מהבארוק הכבד והרציני.
הטרנד הזה התאים כמובן לסלון הביתי והמשפחתי, יותר מאשר הסגנון הכנסייתי המפואר שקדם לפניו. המוטיבים, הקישוטים והפרחים בסלון של עידן הרוקוקו, עוצבו בצורה שובבה יותר. מפגשים חברתיים בבית הפכו נפוצים יותר בראשית המאה ה -18 וסגנון הרוקוקו אפשר למארחים להפגין את עושרם וטעמם מבלי להיראות ראוותניים.

 

 

נאו-קלאסי (1780 – 1880)
עידן חדש של אדריכלות הגיב לתקופות הבארוק והרוקוקו, כשחפירות בעיר פומפיי החברה, גילוי את העיר מחדש וחשפו את הארכיטקטורה הרומית והיוונית. עקרונות העיצוב החדש היו מעודנים וחסרי-זמן, חופשיים מהפומפוזיות של טרנד הבארוק. הקווים היו ישרים , במערך לוגי ומתמטי בסלון הניאו-קלאסי. הצבעים היו קלים ולא דרמטיים.

 

 

Arts and Crafts – 1860-1910
תנועה בשם זה החלה לפעול באנגליה כתגובה נגד מנגנון העוול הכלכלי בעידן התעשייתי. זה לא היה סגנון כמו שזה היה בעצם גישה, החזרת האחריות לעיצוב והשבתה לידיהם המיומנות של עובדים ארטיזנים. העיצוב היה מלאכה שעסקה באסתטיקה של פשטות, איכות חומר וקשר לטבע.
היה דגש על עץ, פליז ומגע של האמן, עם פלטת צבעים כהה ואדמתית.

 

 

מודרניזם (1880 – 1940)
המודרניזם הוא פחות סגנון ויותר פילוסופיה. "בית הוא מכונה למגורים ", אמר האדריכל והמעצב השוויצרי לה קורבוזיה, חלוץ המודרניזם. הסלון המודרניסטי השתמש בחומרים ובטכנולוגיות החדישות ביותר, כך שיהיה נוח, פונקציונאלי ובמחיר סביר. היופי היה בונוס, אם כי פתרונות עיצוב אלגנטיים היו מוערכים מאוד. כל המוסכמות הללו היוו השראה לדור הראשון של מעצבי פנים מקצועיים וניכרים במקצוע עד היום.

 

 

ארט נובו (1890 – 1920)
אר נובו היה 'אמנות חדשה' במאה חדשה. מעצבי פנים התאימו עבודות יד לטכניקות תעשייתיות חדשות, שלעתים קרובות יקרו את המוצר. ריהוט ואביזרים היו אקסטרווגנטיים ומודרניים והציגו השפעה של האמנות היפנית, שאומנים אירופאים ראו לראשונה בסוף סוף המאה ה-19.
האגרטלים והמנורות בחדר המגורים בסגנון אר נובו, הם בהשראת לואי קומפורט טיפאני, שהצורות האורגניות המופיעות בזכוכית שלו, היו מחווה לעולם הטבע והצבעים השופעים, הססגוניים והמתפתלים שלהם אופייניים לאר נובו.

 

 

ארט דקו (שנות ה -20 עד ה-60)
סגנון האר דקו היה חגיגה נוצצת. מעצבי פנים קיבלו השראה מהגיאומטריה, החומרים והסמלים של תרבויות עתיקות והיה מותר לערבב בין הסגנונות. מעצבים יצרו תחושת שפע בעזרת מגוון רחב של חומרים, כולל עץ לכה, ויטראז', נירוסטה, אלומיניום, תכשיטים ועור, בצבעים מודגשים וניגודים בולטים. קווים ישרים ומזגזגים חיקו את גורדי השחקים והארכיטקטורה שלהם.

 

 

באוהאוס (1919 – 1934)
אסכולה גרמנית בעלת השפעה אדירה, למרות שהתקיימה רק 14 שנה, עד שהממשלה הנאצית הכחידה אותה בשנת 1933. עיצוב הבאוהאוס היה תת-קבוצה רדיקלית של המודרניזם, עם דגש רב יותר על הרוח האנושית ועל בעלי המלאכה. בדומה למודרניזם, גם פה הצורה באה אחר הפונקציה. עיצוב הפנים הבאוהאוסי היה נאמן לחומרים שלו, כלומר לא הסתירו את המבנה הבסיסי של רהיט כדי שיהיה יפה. שטיח הבאוהאוס נוצר בהשראת אנני אלברס, טקסטיל שהיה אומנות ועיצוב באותה מידה. המנורה מעוצבת על פי ה- MT8 או "מנורת הבאוהאוס". החלקים המעגליים, הגליליים והכדוריים, יוצרים אחדות גיאומטרית וניתן לבנותם במינימום זמן וחומרים.

 

 

אמצע המאה המודרנית (1930 – היום)
מעצבי הפנים של התנועה המודרנית של אמצע המאה, שילבו אלמנטים טבעיים, כפריים ועשו שימוש חופשי יותר בצבע, בהשראת מגמות הרהיטים הסקנדינביות והברזילאיות. חומרים כמו ראטאן, במבוק ונצרים, הרגישו טבעיים ומודרניים כשהכניסו אותם לסלון.

 

 

פוסט-מודרני (1978 – היום)
לעיצוב הפוסט-מודרני השפעות אמנותיות, החל מהסוריאליסט המגדיר את העידן, מרסל דושאן, דרך כהן הכתר של הפופ ארט, אנדי וורהול ועד לטעם הרע של ג'ף קונס. הכל התאגד בשנות השמונים כאשר מעצבים השליכו את כבלי המודרניזם ויצרו עיצוב פנים עם חוש הומור. בסלון הפוסט-מודרני, כל יצירה מדברת או מספרת בדיחה בעלת משמעות כפולה. הרוקנרול משתלב בעיצוב עם צורת התקליט.

 

 

עכשווי (שנות השמונים – היום)
הסגנון העכשווי של ימינו שואל את הקווים הנקיים של המודרניזם ואת התחושה האוורירית והחיצונית של הבית המודרני של אמצע המאה. מעצבי פנים בסוף שנות ה- 2010 אוהבים להזכיר את הבאוהאוס על ידי קילוף משטחים שיחשפו את החומרים בעבודה. גם הרצפה חלקה וחשופה בסלון העכשווי שלנו, יוצרת תחושה של מרחב ואור. זה הסגנון שהטוקבקיסטים אוהבים להגיב עליו: "קרררררררר".

הכתבה מבוססת על כתבה שפורסמה באתר homeadvisor וברשותו