שוברט יוצר את עבודותיו באמצעות קיפול וקימוט מדויק של נייר לבן. הקווים שהוא יוצר בולטים רק כמה מילימטרים מפני השטח, אבל המפגש ביניהם לבין האור והצל הופך את הדף השטוח לתבליט אדריכלי כמעט תלת־ממדי.
העבודות מתמקדות בדרך כלל בפנים של מבנים מסוף המאה ה־19 – מסדרונות אינסופיים, דלתות סגורות, חלונות עיוורים, מדרגות מתפתלות ואולמות ריקים. בין המבנים שהופיעו בעבודותיו נמצאים גם Berlin Stadtschloss ו־Marienbad. החללים נראים כמו ארמונות מפוארים שננטשו מזמן, והאור המשתנה גורם להם לעיתים כמעט להיעלם ולעיתים להפוך לאשליה ברורה של עומק.
שוברט, שחי ועובד ב־Cologne, מושפע בין היתר מ־Samuel Beckett ומ־Edgar Allan Poe, והעיסוק שלו בבדידות, היעלמות וזיכרון ניכר היטב בעבודות. הדמויות, כשהן מופיעות, כמעט אינן נראות – כמו צללים שחולפים במסדרון או רוח שעומדת להיעלם.