האוסף, שרובו נרכש ישירות מהאמנים עצמם, משקף תפיסה לא שגרתית: אוריין בוחר עבודות מתוך רגש והזדהות, ולא לפי ערך שוק או הכרה מוסדית. עבורו, הקשר לאמן חשוב לא פחות מהיצירה עצמה – והיכולת “להרגיש” אמנות, לדבריו, נובעת גם מהיותו יוצר בעצמו.
הבית, המתפרש על פני שלוש קומות עם חללים פתוחים ואטריום גבוה, מתפקד כמעין מוזיאון פרטי. יצירות אמנות משולבות בכל פינה – מהחללים הציבוריים ועד הגינה, שבה פסלים גדולים נטמעים בצמחייה. הרהיטים, רובם בעבודת יד, משתלבים בשפה לא מוגדרת אך הרמונית, היוצרת תחושת חופש ואותנטיות נדירה בנוף עיצוב הפנים העכשווי.
לצד האסתטיקה, אוריין מציג גם עמדה ברורה כלפי שדה האמנות: בין הממסד התרבותי לשוק המסחרי, הוא בוחר בדרך עצמאית – כזו שמעדיפה כנות וכישרון על פני יוקרה או טרנדים.
כך נוצר בית שהוא הרבה מעבר למגורים – מרחב שהוא גם מפלט, גם גלריה וגם הצהרה אישית: אמנות לא נועדה להרשים, אלא להרגיש.

 

ציור ורישום

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פסלי ברונזה

 

 

 

 

 

 

 

פיסול קרמי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צילום

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מדיה מעורבת