Dance of the Dead, fresco from the Church of St. Mary in Beram, Croatia. Painted by Vincent of Kastav, 1471

הולביין גילף בטכניקה של הדפס עץ, סדרה בת 41 אפיזודות בה המוות מרקד אל חייהם של טיפוסים שונים – מהאפיפיור והבישופים ועד לנזירים וכמרים כפריים; ממלכים ונסיכים ועד לאיכרים ופועלים; מבנקאים ורופאים ועד לעניים; ילדים, ואיך אפשר בלי – שוטה הכפר. הולביין משקף את רגע המוות של כל אחד מהטיפוסים, ומעניק לה או לו טיפול הולם הנובע מאורח חייהם המוסריים ו/או האי-מוסריים, ושולח אותם בחדווה, כך נראה, אל העולם הבא.

Marginal Drawings for The Praise of Folly (1), by Hans Holbein the Younger

באותה התקופה, מאייר הולביין ספרי מוסר וכן יוצר רישומי שוליים בדיו בתוך חיבורים הומניסטיים כדוגמת "שבחי הסִכלות" (Moriae Encomium) של ארסמוס מרוטרדם. במרכז חיבור זה ניצבת סטולטיציה (Stultitia) אלת הטיפשות היוונית המפארת את ערך הטמטום. זוהי ביקורת נוקבת על מה שיכנו 500 שנה מאוחר יותר שלושת הכפים – כסף, כוח, כבוד – אותם שואפים להשיג מנהיגים מנוונים ריקים מתוכן. תופעת השחיתות כמו גם גוון הציניות הנובעים מכתב היד, מתגלמים כהשראה למחול המוות של הולביין. וכך, בני האליטה נפרדים מן החיים בצורה אירונית, דרמטית ומשפילה.

Hans Holbein the Younger, The Rich Man, illustration from The Dance of Death, Project Gutenberg

נציג להלן את "מחול המוות" הקוטע את חייהם של שלושה טיפוסים מושחתים:

"האיש העשיר" – ברנש באמצע חייו, יושב ליד שולחן עליו נערמת תלולית של מטבעות זהב. החלל סביבו עמוס בכלים, שַׂקים ותיבות עץ נוטפות עושר. בעודו מחשב את ממונו, מופיע המוות ותוקף אותו בנקודת התורפה שלו – החמדנות. השלד מתיישב מולו וגורף לתוך סלסלה את מטבעות הזהב המפוזרות על השולחן. האיש העשיר כבר מבין לפי שעון החול המונח מולו ולפי הנר שכבה, שחייו הגיעו לסיומם. ובכל זאת, נראה שההשתלטות על ממונו הוא הגורם לסבל המר.

The Emperor, from The Dance of Death

"הקיסר" – מנהיג שכוחו באחדות בין סמכות פוליטית וסדר דתי. בסצנה, הקיסר יושב על כיסא מהודר, לבוש בבגדים מהודרים, בתוך גומחה דמוית קונכייה מהודרת המסמלת את הסטטוס הגבוה של בעל קדושה פוליטית. כל ההדר הזה מהווה קליפה ריקה. המוות תופס את הקיסר ברגע בו הוא אמור לגזור את גורלו של אחד מנתיניו הכורע ברך לרגליו בבקשת תחנונים. את תפקידו הוא לא יצליח למלא מכיוון שסמכותו השיפוטית זה עתה פגה. החרב, סמל הכוח – שבורה. השרביט וכדור המלוכה מוטלים על הרצפה, רחוקים מהשגתו. השלד מסיר את כובעו עטור הצלבים של הקיסר ובכך הכתרתו הלכה למעשה מבוטלת. שעון החול מודיע שתם שלטונו ותמו ימיו, וגרוע מכך – השלד מתייצב מאחורי הקיסר כשהוא גבוה ממנו ובכך הוא שובר את הסדר ההיררכי הקיים.

The Judge, from The Dance of Death

"השופט" – יושב על כס המשפט, מתהדר בגלימה ובכובע רשמיים. הוא אדם מושחת הדורש וגם מקבל שוחד. והנה השלד מגיע כשהוא נושא על גבו שרשרת ברזל ומטעין את הסצנה באירוניה. השופט, שבידו נתונה הסמכות המשפטית לכלוא אדם, עתיד להפוך לאסיר כלוּא וכבוּל. השופט שחיפש את הכבוד ולא בחל גם בכוח וכסף, מושפל מעצם העובדה שנחשפה הבגידה בשליחותו. השלד מושך בכוח את מקל השפיטה מידו ומשאיר אותו עירום מסמלי הסטטוס.

The Old Woman, from The Dance of Death

לא תמיד השלד מופיע כדמות מאיימת, נוקמת ונוטרת. הולביין מעצב את דמות המוות ככזו הנוקטת עמדה של מידה כנגד מידה. רגע המוות של העניים , כך נראה, הוא רגוע ואינטימי… יחסית כמובן.
"הזקנה" – אישה כפופה הנשענת על מקל, צועדת לאיטה במשעול, תחת שמיים מעוננים. שני שלדים מלווים אותה ויוצרים מעין תהלוכת מוות המתגלמת כסצנה כמעט קרנבלית. האירוניה והסטירה שליוותה את טיפוסי השררה, מומרת כאן בקורט חמלה. השלד הראשון צועד לפני הזקנה ומנגן בגלוקנשפיל – כלי הקשה מתכתי שקולו מזכיר צלצול פעמוני כנסייה המודיע על מוות. השלד השני מתגנדר בזר צמחים המקשט את גֻּלגלתו. הוא תומך בזקנה ביד אחת ואת היד השנייה הוא מרים מעלה במעין תנועת ריקוד. השלדים מעבירים את הזקנה אל העולם הבא ברכות.

The Peasant (or Ploughman), from The Dance of Death

"האיכר" – אדם כפוף לבוש בלויים, יחף, חורש את אדמתו בעזרת מחרשה הקשורה לשוורים. מרחוק נראים בתי הכפר והכנסייה. אלו משקפים את העובדה שהאדמה אינה שייכת לאיכר והוא רק צמית החי בעוני. באופק נראה שדה אחר ובו שני אנשים, אחד מהם רוכב על חמור. אלו מדגישים את הסטטוס הנמוך של האיכר בהיררכיה החברתית. גם כאן הולביין מוזג טיפות חמלה. המוות מופיע כשלד הרץ לצד השוורים כשהוא מסייע לאיכר להגיע ללא קושי לסוף דרכו.

The Ambassadors – Hans Holbein the Younger

Holbein Skull

הולביין מצליח לדחוס לתוך מלבן קטן בגודל 65X48 מ"מ בלבד, לא רק את המוות כשהוא מלא הבעה, חיוּת ותנועה, אלא גם שפע של דמויות מובהקות על שלל רגשותיהן. סביב הדמויות שוזר הולביין שפע חפצים המעשירים את הנרטיב. עשור מאוחר יותר כאשר הולביין הפך לצייר החצר של הנרי השמיני וזכה לרשום ולצייר דיוקנאות של המלך, נשותיו ואצילים רבים – החפצים והמוות עדיין נוכחים ביצירותיו. אלו טמונים אף בציור המפורסם ביותר שלו – "השגרירים" (The Ambassadors). שתי דמויות, האחת דתית והשנייה חילונית, מייצגות מחלוקת אמונית המתקיימת בתקופה אינטלקטואלית בה התרחשה קפיצה התפתחותית בתחומי המדע, התרבות, הפילוסופיה, הספרות והאמנות. שלל החפצים הממוקמים בין שתי הדמויות, מסמלים את הקדמה הרנסנסית המתגלמת בכלֵי מדידה של זמן, מרחב וגרמי שמיים. גלובוס ארצי וגלובוס שמימי מגדירים את מרחבי הקוסמוס. אולם בכל זאת, ההרמוניה אינה שלמה. המיתר הקרוע בלאוטה מצביע על כך שיש צליל שנדם והרמוניה שהופסקה. הולביין נוגע בעדינות בנושא המוות כשהוא משתמש בדימוי עתיק יומין של הפסקת חיים המתגלמת בהפסקת צליל. במקביל, הוא שותל במרכז הציור את המוות באופן אינטנסיבי ומתוחכם. על השטיח בין שתי הדמויות, מעופפת מעין חללית מוכספת המקדימה את זמנה. זהו תעתוע אנאמורפוזי המשתלב להפליא בפלאי המדע המפוזרים על המדפים. רק לעיני הצופה שישנה את נקודת המבט שלו ויצעד אל הפינה הימנית של הציור, תהפוך החללית לגולגולת. אם כך, המוות אמנם אינו גלוי, אולם הוא אורב מעבר לפינה לכל אדם באשר הוא.
ב-2015 הוציאה Penguin Classics לאור מהדורה מודפסת מהודרת של סדרת "מחול המוות" של הולביין כשהיא מלווה בטקסטים ופרשנויות. אכן, מחול המוות לא נותר כלוא במילניום השני והוא מצליח להשפיע גם על אמני המילניום השלישי בשדות האמנות הפלסטית, הספרות והמוזיקה.

A skeleton of his own – Keppler

Illustration by Armando Veve

Skeleton Woman By Alberto Villoldo