אם אתם עוסקים באדריכלות, עיצוב או אמנות, ודאי נתקלתם בפייסבוק שלכם בפוסטים של פרסונה בשם ורדית חרצית, שחלקם, זכה לאלפי שיתופים. התכנים המקוריים שלה מהווים מקור השראה ומשב רוח מרענן במדיה בכלל, מהם נהנה קהל קבוע ההולך ומתרחב במהירות. "מכור/ה לפוסטים שלך", זו התגובה הרווחת ביותר לפוסטים, של מי שהפכה כבר לתופעת רשת.

מתוך מדריך למקומות נופש מומלצים בעולם, של ורדית חרצית.

לצד הפופולאריות של הדף שלה, גברה גם הסקרנות לדעת מי הפרסונה שמאחורי השם. כשמגזין d+a המקוון עלה לאוויר לפני מספר חודשים, פנינו אליה באמצעות הצ'ט והצענו לה את הבמה הצנועה שלנו עבור תכניה. להפתעתנו ולשמחתנו נענינו בחיוב, תוך התניה, שנשמור על אלמוניותה. קל היה לנו להתחייב לתנאי הזה ולשמור עליו עד היום, מאחר וגם אנחנו איננו יודעים מי היא הדמות, אשר שולחת לנו תכנים באימייל ומשוחחת איתנו לקונית בצ'ט.
אזרנו עוז עתה ופנינו אליה שוב, בבקשה להעניק לטובת קוראינו ראיון קצר בצ'ט, אותו אנחנו מביאים לכם כאן, בתקווה לשפוך מעט אור על כל השאלות הסקרניות והתהיות, על התופעה החתרנית.

 

מהדף של ורדית חרצית: המעצבת הרוסיה נטשה אימברגימובה, מוחה כנגד העיצוב המודרניסטי האפרורי וחסר החיים ויוצרת עיצוב עכשווי בנוסח ממפיס

המעצבת הרוסיה נטשה אימברגימובה

 

מתוך הפוסט: ברכה השחייה לילדים היפה בעולם

המועדון להורים וילדים loong

 

האמנות בחדרי המדרגות של Sasha Bikoff, היא מיזוג מושלם של כל סגנונות העיצוב שבתולדות האנושות.

חדרי המדרגות של Sasha Bikoff

 

D+a:  שלום ותודה שבחרת להתראיין דווקא אצלנו, בראיון ראשון שלך לתקשורת. ראשית, האם אפשר לשאול אותך למקור השם יוצא הדופן שלך?

חרצית:  זו מחווה לסבתי, שהייתה אגרונומית.

D+a:  מדוע את שומרת את זהות הפרופיל שלך עלומה ולא חושפת אותה?

חרצית:  דף הפייסבוק שלי התחיל מבחינתי כסוג של ניסוי חברתי, לבדוק האם התוכן שלי יזכה להערכה, בזכות עצמו, בלי קשר לאישיות שלי.
אני אסביר. כולנו שבויים באגו ובתדמית שלנו ורובנו משתמשים בפייסבוק בכדי להרשים או למכור את התדמית שלנו או להפיק תועלת כלשהי. האלמוניות מקנה ומאפשרת לי חופש לכתוב ככל העולה על רוחי, בלי לעשות חשבון מה יגידו עלי, האם זה יועיל או יזיק לתדמית שלי.
בנוסף, אנשים מתייחסים לכל דעה שתשמיעו וכל דבר שתכתבו, בצורה משוחדת – יאהבו את זה אם הם חברים שלכם וישנאו את זה אם הם שונאים אתכם. המשקל שיתנו לדברים שלכם, תמיד יהיה משוחד ויושפע מכך שאתם גבר או אשה, אשכנזים או מזרחיים, שמאלנים או ימניים, אם אתם גרים בסביון או בשדרות, סלבריטאים או עמך.
בדף שלי, לעומת זאת, הקוראים שלי מתייחסים לתכנים שלי בצורה חסרת פניות ורק לאיכות של התוכן נטו.

 

הצלמת האיראנית גוהר דשתי, מתארת בסדרת הצילומים שלה "בית", את השפעת המלחמה על המקומות שהוגדרו פעם כבית.

הצלמת האיראנית גוהר דשתי

 

בית הקפה בסיאול, שבו אתם יושבים בתוך איור

בית הקפה המצוייר בסיאול

 

עיירה קטנה באיסלנד, צבעה את מעברי החצייה שלה בתלת-ממד, בכדי להאט את התנועה ולהכריח את הנהגים להזהר

על מעברי החצייה באיסלנד

 

הבטיח לשמור את זהותה בסוד: ורדית חרצית ברגע נדיר של חשיפה, בראיון עם רון ארד, על סדר היום שלו

D+a:  זה נשמע שאת כותבת למעשה לעצמך ולא אכפת לך איך יתייחסו לפוסטים שלך?

חרצית:  אני אוהבת את הפירגון, למרות שיותר בא לי להגיע לקהל שמעריך איכות מאשר לצבור עוקבים וצפיות.
אנסה להמחיש לכם: נניח שהייתי שחקנית מפורסמת שעומדת על במה וזוכה למחיאות כפיים. אני רוצה להופיע על הבמה עם מסכה, להיות אנונימית ולדעת שאני זוכה במחיאות כפיים מקהל שמעריך את המשחק המשובח שלי ולא בגלל שאני מפורסמת.

D+a: כיום בארץ דווקא הרדידות זוכה ברייטינג. האם את לא מפחדת שהתכנים שלך עשויים לעתים להיות גבוהים מדי ויקשו עליך להשיג רייטינג?

חרצית:  התחלתי לכתוב את הדף שלי בכנות מלאה ובחופש מחשבתי ויצירתי, לעצמי, אותנטית לעצמי, בלא חשש להביא טקסט ותוכן אינטליגנטיים, עם בחירות מדויקות ומאד וסלקטיביות של תרבות חזותית איכותית ויצירה טובה, מאדריכלות ועד אמנות – בלי להתחנף לקהל כלשהו ובטח ללא שום אינטרסים לפתות אנשים 'לקנות' משהו.
תוך חודשים ספורים מאז שהעמוד עלה, הגעתי למכסה המכסימלית של חברים בדף, עם אלפי עוקבים ועוד אלפי בקשות לחברות שלצערי נבצר ממני לאשר. היו לי פוסטים שעסקו באמנות או בעיצוב, שזכו כל אחד, למעל 3,000 שיתופים, אלפי לייקים ועשרות רבות של תגובות. זו עדות לכך שלהרבה אנשים נמאס מהרדידות התקשורתית וזו שבכלל אופפת את החברה והתרבות שלנו והם כמהים לתוכן שיכבד את האינטליגנציה שלהם, יתרום להם משהו ויעשיר אותם. תגובות רבות גם אמרו זאת בפירוש ועודדו אותי, שתוכן איכותי יגיע לקהל שיידע להעריך אותו.

 

פוסט שזכה ל-3,741 שיתופים: האמן הקוריאני Xooang Choi יוצר עבודות מהפנטות, באמצעותן הוא מראה לנו את הריאליזם של הרגש האנושי, אותו הוא מקפיא לרגע.

האמן הקוריאני Xooang Choi

 

סט הצילום של המצולמים של בלייק ליטל, היה אמבטיות של דבש דביק ומתוק, אשר הוקמו אצלו בסטודיו

פרויקט הצילום "חומרים משמרים"

 

 

D+a:  הדף שלך מלא גם בסיפורים משעשעים ואפילו קוריוזיים. גם את זה את כותבת ברצינות?

חרצית:  הקוראים שלי הם אנשים רציניים, שיודעים שהעולם מצחיק. החיים שלנו על פני הכוכב הזה שנקרא ארץ, מלאים בסיפורים אנושיים קטנים כגדולים, מרגשים ומפתיעים. לצד המצאת פצצת האטום, בני האדם ידעו להמציא גם המון דברים מועילים, מרתקים, מלאי שאר רוח וכשרון.
את הדף שלי פחות מעניינים אלה שזכו בפרס נובל, באוסקר, או ללעוס שוב את כל אלה שמככבים תחת כל אמצעי תקשורת רענן. אני אמנם אציג עבודות של אלוורו סיזה, קנגו קומה או אמנים שמציגים ב- Laboratorio של רומא, אבל לצדם, אציג גם ובעיקר, את היצירות המפתיעות שמציגות באינסטגרם שלהן, המעצבת הפולניה הצעירה או זו מסינגפור, את האומניות מגאנה שמנציחות את בני השבט שלהן, את האמניות מאירן שנלחמות על חופש הביטוי, את התערוכה שעשה צעיר לונדוני, בה הנציח בקרמיקה ידיים של אביו הגווע על ערש דווי, המנסות להיאחז בחיים.
אפשר להשוות את הכתיבה שלי לצילום. צלם טוב ידע לצוד רגע, שעבורנו יראה כחלק ממראה יומיומי רגיל ושיגרתי והוא ישכיל למסגר אותו לתמונה רבת משמעות, שמשקפת משהו מחיינו. אני מנסה לדעת להבחין בערך המוסף שיש להתרחשויות בחיינו – חלקן אכן בנאליות ואילו חלקן משקפות את עצמת הרוח האנושית ואז אני ממסגרת אותן בצורת סיפור.

D+a: עבור חבריך בדף הפייסבוק שלך, את כנראה עלומה. עד כמה חבריך מוכרים לך?

חרצית: רבים מחברי בפייסבוק מוכרים לי אישית ואני מוכרת להם אישית, חלקם אפילו נמצאים איתי בקשר, אבל הם כמובן לא מודעים לכך שאני היא אותה ורדית חרצית מהפייסבוק ואני לא רואה שום חשיבות ליידע אותם.

 

צעיר תורכי, בחר להמחיש באינסטגרם שלו, את הדיסונאנס בו חיים אנשים במקומות שונים על פני כדור הארץ (ugurgallen)

דיסונאנס

 

הצלם Christopher Payne בילה פעמים רבות לאורך שנים, באחד ממפעלי העיפרון האחרונים שנותרו בארצות הברית. שם בין היתר, תיעד את תהליכי התכנון, ההרכבה והייצור התעשייתי שלהם.

עפרונות

 

יצירה מעפרונות משומשים, בפוסט של ורדית חרצית

 

האמנית היפנית שיוצרת בעלי חיים מנייר מחורר כתחרה

 

מרים אשקיאן (Maryam Ashkanian), אמנית איראנית, רוקמת פנים של אנשים ישנים על כריות: ישנים כתינוק או חסרי מנוחה.

Maryam Ashkanian

 

Suzanne Jongmans היא אמנית רב-תחומית, המלבישה דמויות קלסיות ונאצלות, במקום בתחרה, זהב ומשי – בתלבושות העשויות מחומרים ממוחזרים

Suzanne Jongmans

 

האבא שהוסיף איורים לצילומים ילדיו

 

 

 

 

 

 

 

mikyoui0, היוצר יצירות אמנות ממזון. הוא חותך ומכין סשימי בצורת יצורים מדהימים, המסתכמים ביצירת אמנות.

סושי אמנותי

 

הכל התחיל כש- Anna Yastrezhembovskaya, עקרת בית ואם לשניים, החליטה ליצור עטלף קטן מצמר, כצעצוע עבור ילדיה. היא העלתה את העטלף שיצרה חאינסטגרם והוצפה בפניות, מאנשים שביקשו לרכוש ממנה עטלף דומה.

עטלף קטן מצמר

 

שחקנים אוהבים לחקות את החברים שלהם ואמנים אוהבים לצייר אותם, האמנית הפינית Liisa Hietanen סורגת אותם.

האמנית שסורגת את שכניה

 

זה לא במאדים: כך נראית עיירה קטנה בהולנד

בתים עגולים בהולנד

 

אדריכלות ישראלית: בית שתכננה אדריכלית אורלי שרם. צילום: עמית גרון

 

בית שתכננו שרה ונירית פרנקל. צילום: עודד סמדר

בית במראה כפרי